נפלתי בנגיעה לפני יום כיפור ואני מרגישה מגעילה!!!

וְעַתָּה ה' אֱלֹהַי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי בְּכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת לְהַכְעִיסְךָ וְלִמְרֹד כְּנֶגְדֶּךָ.
אַךְ הָלַכְתִּי בַּעֲצַת יִצְרִי הָרָע אֲשֶׁר תָּמִיד בְּכָל יוֹם פּוֹרֵשֹ רֶשֶׁת לְרַגְלַי לְלָכְדֵנִי. וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ כָּשַׁל כֹּחִי לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ
מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל אֵיבָרַי וּמָצָאתִי אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִין. מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אֵין בִּי מְתוֹם.
בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ...." (מתוך תפילה זכה)
כתבת שאת מתביישת.
מיואשת.
מאוכזבת.
נגררת ו...פתאום את מוצאת את עצמך רגע אחרי.
ובא לך להקיא. הנשמה שלך בוכה.
את בוכה.
את יודעת שאת לא שייכת למקום הזה.
אבל החטא, הלכלוך, התחושה המחוללת, העלבון.
ולא נותר לך אלא לענות על שאלה אחת, קטנה, אבל כזו שתקרע את השמיים ותדקור בך כמחט בבשר החי.
אם עכשיו היו מחברים אותך למכונת אמת, מצמידים לך אלקטרודות ושואלים אותך:
תגידי לנו, ורק ת'אמת, את מצטערת על מה שעשית? היית רוצה להחזיר את הגלגל אחורה, לילה אחד קודם?
נראה, שלפי הכאב שנוטף מהשורות במכתב שלך, היית עונה כזה כן, אמיתי וכנה, שמכונת האמת הייתה מתפוצצת לאלף חתיכות...
והתחושה הזו, שהחטא עדיין נושם וקיים, ואת כאילו עטופה בגועל הזה...
ועוד מעט הריבונו של עולם בעצמו יורד במיוחד כדי לשאול את הבת היחידה שלו מה היית מאחלת לעצמך לשנה החדשה ואת...במקום שתקבלי אותו עם חיוך ענק ותספרי לו כמה שהתגעגעת אליו, אל מידת האהבות שלו, הרחמים שלו,מוצאת את עצמך נלחמת מול המראות האלו, שהיו בלילה ההוא ומרגישה שלא איכפת לך כלום רק שהאדמה תבלע אותך כבר.
כי חשבת על זה, בין דמעה לדמעה, על מה שהחטא הזה עשה לך ועל איפה שהיית רוצה להיות
על הדברים הכל כך יקרים האלו שתמיד איחלת לעצמך וידעת שתשמרי אותם לאחד שלך, לבית מקדש שלך, למשפחה שלך
ואז שואלת כאובה,מבלי משים, גילית שאת בכלל נמצאת ביחד עם הבגדים המטונפים בקודש הקודשים של היכל התשובה, כמו שכותב הרב דסלר במכתב מאליהו, חלק ב', תשובה מאהבה:
"מדריגה יותר גדולה, היא זו של השב מאהבה.
כששב ומתחרט ומכיר את שפלות החטא ואת רוממותו יתברך, ומתבונן בעוצם חסדי השי"ת שמשפיל את עצמו כביכול לתוך טומאתו כדי לקבל את תשובתו ("והקב"ה בעצמו שלא על ידי שליח, מתקן את עוונו ורוחץ את צואת עוונו"-תומר דבורה).
ומשמשים מסייעים לו לעלות משאול תחתית. אז על ידי הכרה זו מתעוררת בו אהבה עזה אל השי"ת.
וככל שמעמיק יותר בחרטה ומכיר יותר גנות העבירה, גדולה יותר הכרת הטוב שלו כלפי הקב"ה, ומתוך כך דבק יותר בהקב"ה".
תראי איזה יופי, איך שזכית ממש לחיות את המילים האלו.
את מרגישה כאילו שבגדת בו, בקב"ה, באבא שלך שאמור אי"ה בעוד כמה שנים להפקיד ביידיך נשמה שתורידי לעולם, ובריאות, ומזל ומה לא
וזה קשה...קשה לחשוב על זה שהוא באמת יהי'ה מוכן לסלוח לך.
כי מה זאת אומרת, את חושבת לעצמך, את לא היית סולחת כל כך מהר אם היו עושים לך דבר כזה
ואז את מבינה כמה הוא באמת אוהב אותך
ממש כמו ילדה קטנה ויחידה שאבא שלה חיכה לה 19 שנה עד שהוא ואשתו נפקדו וזכו להוליד אותה, ואז בוקר אחד, הילדה הקטנה שלהם לא חוזרת הביתה מבית הספר.
שעה ועוד שעה...ואבאל'ה שלה, מתחיל לדאוג, ממש לדאוג...
ופתאום שומעים דפיקות חלושות בדלת, ואבא רץ לדלת לראות אולי, אולי הילדה הקטנה שלו חזרה סוף סוף כי הלב שלו כבר עוד מעט ונפח את נשמתו
הוא מציץ מן החרכים ורואה תיק גדול שמסתיר ילדה קטנה.
בוכה. בשקט.
הוא מהר פותח ת'שערים, בא לקראתה ושואל אותה:
'מה קרה לך ילדי שלי? איפה היית?'
והיא רק עונה לו מבעד לדמעות שהיא שיחקה עם החבירות שלה...והיא ניגררה, למרות שאבאל'ה הזהיר אותה לא לשחק עם ילדים בחול
ואז ילד אחד, שהיא חשבה שהוא חבר שלה...פשוט דחף אותה לבוץ...והשמלה החדשה התלכלה לגמרי...והיא הרגישה כל כך...
מיואשת, ואובדת עצות ומאוכזבת, כי היא ידעה שיש היום לאבא שלה יום הולדת, וכולם באים, והוא בטח מאוד יכעס עליה, ולכן היא פשוט לא באה...
ואבא שלה, הסתכל אליה, וחיבק אותה חזק חזק ולחש לה:
טיפשה קטנה! את יודעת כמה הדאגת את אבא? את באמת חושבת שאיכפת לי מהכתם הזה?
כל כך דאגתי לך ורציתי לראות אותך!!!
אז בקשר לחלק הראשון, תתעודדי ותלמדי לעומק את המשפט של ר' מנחם מנדל מקוצק שכתב:
העולם חושבים ש'שבע יפול צדיק וקם, הפשט הוא שלמרות שהצדיק נופל שבע פעמים הוא קם'
אבל אני אומר לכם, שלא למרות השבע פעמים הוא קם, אלא מתוך השבע פעמים הוא קם'
וזה גם הסוד של עוונות נעשות לו כזכויות וזו גם הסיבה שבמקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.
כי רק את יודעת כמה שאת חייבת לקב"ה, על זה שהוא למרות הכול, נכנס איתך לתוך התהום הזה שנפלת אליה, חיבק אותך חזק ודאג להוציא אותך משם, רק הלב שלך הרגיש באמת את הפעימות של ה'שוכן איתם בתוך טומאתם'.
תקחי את הלב הנשבר שלך, ואת כל העוצמות שהולידו השברים שלו, ותרחפי באמצעותם לעבודת ה' קרובה יותר, עמוקה יותר, רק תיזהרי לא ליפול בעצבות!
כי מה שעצבות אחת עושה, כל העברות כולם לא יעשו, ואין בין עצבות ללב נשבר אלא כחוט השערה, ממש כמו שאין בין גן עדן לגהינום אלא כחוט השערה.
קחי לך זמן לפני התקדש יום כיפור, ותעברי לאט לאט על המילים של התפילה הנוראה הזו, תפילה זכה, ותראי איך שלאט לאט את מרגישה איך שהלב שלך מיטהר ובזכות השבר הזה, המעמקים האלו תגלי ותרגישי איך שאת מגיע לפסגות חדשות בעבודת ה' שבכלל לא ידעת על קיומן.

כתיבה וחתימה טובה

חברים מקשיבים