נגמרו לי הכוחות - על התמודדות עם קשיים

שלום!!
קודם כל, אני שמח שאת שואלת ומביעה את מה שקשה לך כי זו הדרך היחידה להתקדמות, והשאלות באות כי יש כבר צורך ורצון להתקדם ולכן מרגישים חוסר מנוחה, ורצון להתבטא ולשאול.
באמת שיש בך רצון עצום לתת מעצמך לנוער, עובדה שסגרת לעוד שנה באותו המקום בתור קומונרית, אך מצד שני את מלאה חששות מהקשיים הצפויים לך וזה מרפה את ידייך ומחליש אותך..
אז איך בעצם אפשר להפוך את כל השאיפות האלו למשהו מעשי? מלא שמחה וחיוניות? בלי להיות כל הזמן מתוסכלים מהקשיים של הקומונה? איך לא נשברים מהם? ואיך מחזיקים מעמד? יש כאן כמה עניינים ונסדר אותם אחד לאחד..
הדבר הראשון הוא לדעת, להבין ולשנן לעצמך את החשיבות העצומה של התפקיד שלך בתור קומונרית. אם תביני את זה אז זה יתן לך כוח לפעול ולא להשבר מכל הקשיים.. ולכן זיכרי! שתפקידך השנה הוא תפקיד חשוב מאוד, בעל יכולת השפעה עצומה, המסוגל לחולל מהפך נפשי, פנימי ואמיתי בנשמות היקרות של החניכים. וזאת בזכות הייחודיות של תנועת נוער – מקום אליו החברה מגיעים [מבחירה], מרצונם להיות [שייכים] למקום, לדרך, לשפה, לאווירה, למגמה הגדולה והמהפכנית. בתנועת נוער החברה פנויים יותר לשמוע, ולקבל ומתוך כך להפנים, ולהשתנות ולגדול רוחנית. אין שום מסגרת בעולם הנותנת כזו פלטפורמה חלומית, זו עוצמה אדירה המופקדת בידך!
אך עדיין גם כאשר אנו מבינים את הערך של מה שאנחנו עושים אנחנו תקלים בקשיים.
הדבר הראשון שצריך לחשוב כאשר נתקלים בקושי הוא "[שלום! חיכיתי לך! טוב שבאת!]" או בקיצור לא להיבהל מקשיים, מקשיים מכל סוג. עייפות שלך, חוסר התאמה עם הצוות, חוסר ענין של החניכים, בעיות טכניות ועוד. דבר ראשון נקודת המוצא היא שכל עוד אנחנו חיים בעולם הזה(ב"ה) יש קשיים! הרי אנחנו בני אדם ולא מלאכים. בני אדם עושים טעויות. בני אדם מתעייפים. לבני אדם יש אופיים שונים ויכולות שונות. ולכן מובן שמאיליו שנתקל בקשיים. זה דבר ראשון.
אבל לא פחות חשוב מכך, הדבר השני שחייבים לחשוב כאשר נתקלים בקשיים הוא "[עכשיו איך מטפלים בבעיה הזו]". אין בעיה שאין לה את ההתייחסות הנכונה אליה. לפעמים אפשר לטפל בקושי תוך שעתיים ולפעמים זו מלאכה שתארך שבועות.. ולעיתים אפילו יש בעיה שהדרך להתמודד איתה היא פשוט... לקבל אותה. להתפלל שזה יסתדר - לא תמיד הדברים בידינו. אבל לא צריך להיכנס להרגשה של חוסר אונים ופחד מבעיות.
אך גם זיכרי שלא כל העולם על הגב שלך! לא מצפים ממך להיות ראש ממשלה ולנהל את כל הבעיות של העולם. חייבים תמיד לזכור, אנחנו לא רואים את כל התמונה. רק אחד רואה את כל התמונה - הקב"ה. וכל הבעיות של העולם עליו ובאחריותו המלאה. אנחנו באמת שמחים לתת כל מה שאנחנו יכולים אבל לא להגיע למצב של לחץ וקריסה מרוב עומס ממשימות שלא אנחנו אחראים עליהם..
אבל נכון! גם הבעיות שתתמודדי איתן הם בעיות לא קטנות. ולכן זיכרי הבעיות האלו הם לא "פשלה" של הקב"ה, אלא דרך אותם בעיות שהם מנת חלקינו בעולם הזה כל היום וכל הלילה, אנחנו בונים את עצמינו! וזו המטרה של הבעיות.
משל למה הדבר דומה? לאדם שהעריך ואהב מאוד את אישתו, וניצל כל אפשרות להראות לה את אהבתו. היה קונה לה פרחים ומתנות ומה לא, אך ככל שניסה הוא עדיין הרגיש שאינו מצליח להראות לה את גודל אהבתו. אך הגיע היום והאישה נפלה למשכב, והיתה צריכה לעבור שיקום ארוך ולא נעים. אמר לעצמו אותו האיש בליבו : עכשיו! זו ההזדמנות דווקא במקומות הקשים והלא נעימים אראה לה עד כמה אני אוהב אותה! לא אשן לא יום ולא לילה! אעמוד תמיד לצידה! הנה לנו דוגמא שבזכות המחלה הזו הצליח האיש לבטא את דברים שלא יכל לבטא בדרך אחרת.

והנה עוד משל שיסביר את זה אם הראשון לא הספיק...
משל למה הדבר דומה? לחיילם ביחידה מובחרת בצבא, שנתנו מעצמם הרבה מאוד על מנת להתאמן ולהיות החיילים הטובים ביותר. והנה כאשר היה מבצע סודי, קשה ומורכב בעומק שטח האויב. התחננו החיילים "אנא! תנו לנו לבצע את המשימה! בשביל זה התאמנו כל כך הרבה! תנו לנו להראות שאנחנו יכולים לבצע זאת" חיילים אמיתיים לא נרתעים מקשיים אלא מחפשים אותם כדי להיבנות מהם.
הנה שוב רואים שהבעיות נותנות אפשרות לאדם לגלות מעצמו דברים ויכולות שלא ידע על עצמו, גורמות לאדם לצמוח ולגדול לפתח את מידותיו.. דווקא כאשר האדם מתבקש להתמודד עם מצבים מורכבים הוא נדרש לבטא את כל היכולות שלו ואז הוא לומד מזה וגודל מזה. וזה מה שהקב"ה רוצה כאשר הוא טומן לנו את קשיים האלו במהלך חיינו(לפחות אחת מהסיבות). בדיוק איפה שקשה לנו, ממש שם נמצא הקב"ה והוא מדבר איתנו דרך הקושי הזה. כיוון שאנו מאמינים שהכל מאיתו יתברך, כלומר שליחים רבים למקום ברוך הוא, ושליחים זה לאו דווקא אנשים אלא הכוונה גם למציאויות המזדמנות בחיינו, אז גם המקרים המסובכים, והקשים בחיינו הם שיחה של הקב"ה איתנו, גם בהם יש מסר, ויש להם גם מטרה. עלינו לזכור זאת להתמלא עוז וגבורה לשנס מותניים ולצאת לבירור גדול ולנסות מתוך יראת שמיים ותפילה, להבין מה ה' דורש ממך, וזוהי כוונת הפסוק "עימו אנוכי בצרה" שח"ו לא נחשוב כמו הנצרות שברגעי המשבר והקושי אין אלוקות, אלא זהו החידוש של עמ"י דווקא איפה שקשה שם "עימו אנוכי בצרה", יש ערך ללחץ ויש מטרה לקושי.

עד כאן במישור האמוני ומתוך כך במישור המעשי איך מפותרים בעיות וקשיים?
כדאי שתחשבי מה הכוחות שלך ומה המטרה שלך. ובמקום להיות מבוהלת מגודל המשימה של "להיות קומונרית" פשוט תפרקי את התפקיד "מה זה אומר להיות קומונרית, אילו דברים צריך [לעשות] כדי להיות קומונרית", למשימות קטנות וככה זה כבר לא יהיה כ"כ מאיים. או במקום לכעוס על עצמך "למה המדריכים שלי לא מכינים פעולות" פשוט תחשבי "מה אני צריכה [לעשות] כדי שהמדריכים שלי יכינו פעולות" וכן הלאה גם לגבי חבריה ב' ולגבי כל הקשיים שיהיו לך, אל תפחדי מהם אלא פשוט תגדירי מה אני יכולה [לעשות] כדי לקדם את העניין. תנתחי כל מצב בצורה רציונאלית ואפילו קרה, תראי אילו דברים מעשיים ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב. וכך מבעיות גדולות ולא ברורות זה יהפוך להיות דברים מעשיים, ברורים ולא מאיימים.
זה אולי נראה לך טכני, ביחס לכל המטרה הגדולה של "להיות קומונרית". אבל ככה זה בעם ישראל. לוקחים שמיים ומחברים אותם לארץ. בעם ישראל לא רק מדברים על אמונה גדולה אלא חיים את האמונה בכל הפרטים הקטנים והטכניים, וזה מה שהופך את האמונה להיות חיה בתוכינו.
דרך אגב, למידה הזו של לקחת אמונה גדולה ולהפוך אותה למשהו מעשי וחי בתוך העולם קוראים בעם ישראל [מידת הגבורה].
דבר נוסף חשוב הוא לא לצפות לפירות מיידים או להצלחה מסחררת. בכל תחום אין לצפות לפירות מידיים ועל אחת כמה וכמה שאין לצפות לתוצאות מהירות בתחום החינוך. דווקא מכיוון שהחינוך במסגרת לא פורמאלית הוא אמיתי יותר, אז הוא חודר לאט לאט בין השורות. מים שקטים חודרים עמוק. ואע"פ שחניכים או חברה מחבריה ב ' לא יאמרו לך "אני מאמין בהגשמת ערכי התנועה" ויצדיעו.. הם נבנים מהסניף הרבה מאוד. לחלקם זה ממש הצלת נפשות אע"פ שהם לא יאמרו לך זאת וחלקם אפילו לא מבינים זאת..

אך מעל הכל צדקת כשאמרת שאת צריכה חיזוק רוחני. אמת הדבר. קיבעי לעצמך זמן שבו אין חניכים ואין מדריכים יש רק את אותך ואת הקב"ה, בזמן הזה תתפללי או תלמדי. קבעי לעצמך
שיעור אצל רב שאת אוהבת. שיעור קבוע שלא תוותרי עליו. את חייבת את זה כמו דלק למכונית. אי אפשר לחיות ובטח לא לפעול על אחרים אם האדם לא מרים את רוח התורה שבו.. אם רוחו שפלה ועצובה איך הוא יוכל להשפיע על אחרים? והדרך להרים את הרוח של האדם היא ע"י הרבית תפילה ותורה...
בקשר לספרים יש את הספר "כשאני לעצמי" של חנוך לסר שעוסק ב'אימון' לבני נוער אבל יש בו עקרונות נכונים לכל החיים בעיקר מעשיים אך לא תורניים. מבחינה אמונית יש את "מסילת ישרים" עם ביאור הרב אבינר, וכן את "בצל ידך" של מאיר בזק. אבל חפשי שוב ושוב בספרים נוספים עד שתמצאי ספר שמדבר בשפה שלך ותתחברי אליו, ספר שיכול להזין אותך מבחינה רוחנית, שהוא לא קל לך יותר מידי אבל גם לא קשה מידי ספר שאת מרגישה שאת נהנית לחזור עליו שוב ושוב..

אני מאמין שעוד הרבה לפניך, ואני בטוח מתוך היכרות עם האנשים המדהימים שנמצאים בצוות של תנועות הנוער שהם יוכלו להוסיף לך עוד הרבה מאוד. אנא! צרי קשר עם רכז או רכזת הדרכה ודברי איתם באופן קבוע! הם יודעים מה עובר עלייך ומכירים את זה מקרוב..

אם תתחילי לתרגל את חלק מהדברים שכתבתי בחייך תגיעי בע"ה לשנה הבאה הרבה יותר יציבה, מלאת כוחות ובמיוחד מלאה אמונה בעצמך!! (דבר שקומונרית זקוק לו כמו אוויר לנשימה)

חזקי ואימצי!!

חגי