מצוות שסיבתן לא ברורה

ב"ה

שלום לך,
שאלת כאן שלוש שאלות חשובות, שמראות על חשיבה ושיקול דעת ואני מקווה שאצליח לענות על כולן.

אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף.
את צודקת מאוד שאת לא רוצה להטיף לאחרים איך להתנהג. זה באמת לא תפקידנו להגיד לאנשים ´אתם לא בסדר´. רבותינו אומרים שהיום אין מי שיודע איך להוכיח אחרים.
אבל נראה לי (לפחות איך שאני מכירה את עצמי במצבים האלו...) שאנחנו יותר מידי מפחדים מלהגיד את האמת בגלל ה´מה יגידו...´ וזה נובע, איך שאני רואה את זה, מאיזשהו חוסר שלמות מספיקה עם הדרך שלנו.

יש לי דוגמא יפה, ששמעתי בשבוע שעבר.
דמייני לעצמך שנותנים לך שק מלא שטרות של 200 שקל לחלק לאנשים, האם לא היית רוצה לחלק להם אותם? האם היית מפחדת מהתגובות שלהם? מה פתאום! את הרי רוצה לחלק להם מתנה, אז למה שהם לא ירצו לקבל אותה?!
האם היהדות היא לא אוצר גדול פי מליון מאיזה שטר של 200 שקל? אז למה לפחד כ"כ לחלק אותו לאחרים? ובכלל, למה שהם לא ירצו לקבל אותו, הרי זה אוצר כ"כ נפלא?!
כנראה שיש איזו פינה בלב שלנו שעוד לא שלמה לגמרי עם כך שהיהדות היא מתנה. אנחנו צריכים לסגל לעצמנו את ההבנה שהתורה היא מתנה, המצוות הם מתנה, היהדות היא מתנה. לכן, למה שנרגיש לא בנוח לתת ממנה לאחרים? אף פעם לא ראיתי שמישהו מרגיש ´מטיף´ כשהוא מחלק מתנות... (אל תחשבי שאני לא נמצאת גם במצב הזה. את הדברים האלו אני אומרת גם לעצמי.)
חוץ מזה, כשמשהי [מיוזמתה] שואלת אותך על היהדות היא אומרת בזה: [אני רוצה לשמוע ממך מה יש לך להגיד לי על היהדות.] זה לא שאת באת אליה והכרחת אותה להקשיב לך (ואז באמת את ממלאת מצויין את תפקיד המורה...) אלא, היא מרצונה באה אליך וביקשה לשמוע אותך. לכן למה שתשמעי ´מטיפה´ אם את עונה לה לשאלה?! אם היא לא רוצה, שלא תשאל.
את גם יכולה להתחיל את השיחה שלכם בשאלה: האם את מעוניינת לשמוע מה שיש לי להגיד בנושא, או לא? ואם היא אומרת שכן, אז אין עוד צורך לחשוש.
כמובן שבכל מקרה אין זה מתפקידנו לומר לה: את לא בסדר, את עושה עבירות, את מחללת שבת וכו´. אלא אנחנו אומרים את האמת [שלנו] על מה שנשאלנו, אבל את המסקנות לגביה, היא צריכה להסיק בעצמה.
בקיצור, אנחנו צריכים להיות שלמים עם האמת שלנו ולא לפחד להגיד אותה לאחרים. אבל כמובן שזה צריך לבוא מתוך ענווה וכבוד לזולת. כי זה לא שאנחנו ´שווים´ יותר,פשוט ב"ה ה´ זיכה אותנו והאיר את העיניים שלנו בתורה, ואנחנו רוצים לזכות עוד אנשים באור שלה.

בנוגע לשאלה: האם החיים של הדתיים קשים?
הדוגמא שחשבת עליה היא דוגמא מצויינת: מה יותר קל לאכול אוכל בריא או לאכול כל מה שבא לך? בהסתכלות שטחית, ברור שהכי קל לאכול בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לקחת ולאכול. אבל בטווח הרחוק, כשמתחילים להרגיש את הנזקים שנגרמו לגוף, ומבלים את היום בבתי חולים ל"ע,וסובלים מכאבים, אז מבינים שבעצם כדאי הרבה יותר לאכול בריא.
לכל יהודי יש נשמה א-לוקית והיא משתוקקת כל הזמן להיקשר לרבש"ע, כאשר הקשר הכי חזק עם ה´ הוא דרך קיום המצוות. אדם שנותן לנשמה את מה שהיא צריכה-מתפלל, שומר שבת, מקיים מצוות, טוב לנשמה שלו והוא מרגיש טוב עם עצמו. לא שזה קל, זה דורש מאמץ וניצחון במאבקים שונים, אבל בראייה הכללית ברור שטוב לו. אבל מי שלצערנו לא נותן לנשמה שלו את המזון הרוחני שהיא כ"כ זקוקה לו, הנשמה שלו שרעבה לקרבת א-לוקים ´מקרקרת´ ומזכירה לו כל הזמן שהיא רעבה, וזה לא כ"כ נעים...

בנוגע לשאלה הראשונה: איך להסביר מצוות שאנחנו לא יודעים את טעמן.
נשאל שאלה אחרת: למה בכלל אנחנו מקיים מצוות?
ניקח לדוגמא את שבת. האם אנחנו שומרים שבת בגלל שחשוב לנוח בפעם בשבוע, או בגלל שזה מחזק את הקשר המשפחתי, או בגלל שזה כיף לנו?
מהי [ה]סיבה בה´ הידיעה שבגללה אנחנו שומרים שבת? בשורה התחתונה, אנחנו שומרים שבת בגלל שה´ אמר לנו לשמור שבת. אומנם יש אמת גם בשאר הנימוקים. כלומר באמת חשוב לנוח פעם בשבוע ובאמת השבת מחזקת את הקשר המשפחתי, אבל לא בגלל זה אנחנו שומרים שבת. אנחנו שומרים שבת בגלל שה´ ציווה זאת בתורה. זו הסיבה האמיתית. השאלה:למה הוא ציווה אותנו דווקא על שבת? נמצאת מעל גבולות השכל האנושי. כלומר התשובה לכך היא א-לוקית ואנחנו לא מסוגלים להבין אותה.
מה שאנחנו כן יודעים הוא שכל מצווה משפיעה עלינו ומרוממת אותנו בתחומים מסויימים. לפעמים, כמו בנוגע לשבת, אנחנו יודעים במה היא משפיעה עלינו, ולפעמים כמו במצוות עירוב אנחנו לא יודעים במה היא משפיעה עלינו (וזה קשור לכך שאין בימינו נבואה).
אבל בכל מקרה, לא בגללם אנחנו מקיימים את המצוות. אנחנו מקיימים מצוות בגלל שאנחנו רוצים לעשות את דבר ה´. וכאן זה לא משנה אם אנחנו מבינים מה התועלת הספציפית שמצווה זו תורמת לנו, או לא.

האמת היא שיש עוד הרבה מה להרחיב בכל שאלה, אבל נראה לי שזה מספיק להפעם. אם תרצי אפשר להמשיך להרחיב עוד בנושא זה או אחר.
חוץ מזה, את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה, התייעצות וכו´.

ה´ יברך אותך!
תרצה.
Tertza2@shoresh.org.il