שאלה
האם כסף שאני נותן לבני או ביתי הנשואים- שלומדים ועובדים חלקית, באופן קבוע מדי חודש יכול להחשב כספי מעשר?
תשובה
שלום רב.
חיובו של מעשר כספים שנוי במחלוקת הפוסקים, ויש הסוברים שאינו אלא מידת חסידות. מכל מקום מפשט דברי השולחן ערוך נראה שהוא חלק ממצוות הצדקה.
צדקה ניתנת לכל הנצרך. השאלה היא מתי נחשב אדם נצרך, האם רק כשהוא רעב ללחם? התשובה בשולחן ערוך: " כמה נותנין לעני, די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו. היה צריך לכסות, יכסוהו. אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית. ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס, ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והעני, קונה לו סוס ועבד. וכן לכל אחד ואחד. לפי מה שצריך". (שולחן ערוך יורה דעה סימן רנ, א) כלומר, הצורך הוא סובייקטיבי.
לכן, השלמה של צרכים גם לאנשים עובדים, אם הכנסתם אינה מספקת – נחשבת גם כן לצדקה.
נתינה לבנים ובנות, נחשבת כצדקה, ואדרבה, הם קודמים לאחרים בסדרי הקדימות, וכך היא לשון השולחן ערוך: "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם". (שם, סעיף ג).
והוסיף הרמ"א בדירוג נתינת הצדקה: "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ... ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים, והקרובים קודמים לשכיניו, ושכיניו לאנשי עירו, ואנשי עירו לעיר אחרת".
לסיכום: אם בניו של אדם זקוקים להכנסה נוספת, נתינה של ההורים מוגדרת כצדקה ונחשבת כהוצאה של מעשר כספים.
כל טוב.