מערך על אמונה

שלום וברכה מדריכה יקרה.
הייתי רוצה לנסות וליצור אצלך תמונה שלמה שתנסה לתת לך מענה למצב שאת נמצאת בו.

שבט מעפיל, כיתה ז´, זה הגיל, בהא הידיעה, שבו הבנות והבנים מגלים עולמות חדשים. הם עוברים בי"ס, נפגשים עם אנשים חדשים, מאזורים שונים, מסניפים שונים ונחשפים למציאויות שונות משלהם. פתאום יש בנות עם חצאיות יוצר קצרות ובנים שנוגעים בבנות. הם מגלים שמה שלימדו אותם לא כ"כ מוחלט כמו שהם חשבו ושלא הכל ורוד. כמובן בלי לשכוח, חס-וחלילה, שזה גיל בעייתי לכשעצמו. הם רק מתחילים לגלות את עצמם מחדש, פיזית ונפשית. עולות שאלות, בעיות. התמודדויות חדשות. בנים ובנות, כל אחד בעצמו. ההורים כבר מיושנים ואחים בבית מציקים ולא מבינים. המורים בכלל ´אווט´ מבחינתם. והם מבולבלים. ולכן זה לא ש: "פתאום הם מגלות שלא כולם כמוהם" זה לא בוקר בהיר אחד, זה תהליך של כמה חודשים כבר... זה תהליך טבעי שקורה בכל סניף ובכל ישוב. וזה לא פתאום. וככל שנשכיל לצפות את ה"פתאום הזה" ככה נוכל להגיב אליו טוב יותר.

אם עד עכשיו ניסינו לשמור על החניכים בבועה ורודה וסטרילית, בועה של עולם דתי וברור, פשוט ובלי בעיות – הרי שעכשיו הבועה תתפוצץ. למה? בגלל המציאות החדשה אליה הם הגיעו (כל מה שכתבתי למעלה). אני זוכר לפני 6-7 שנים יצאה לאוויר העולם התוכנית "המורדים". אני חייב להתוודות ולומר שהיה בי צד ששמח על כך. התוכנית לא יצרה מציאות בעיתית בין בנים לבנות, היא פשוט הציגה את המציאות הקיימת בתרבות. וגם בציבור שלנו, המציאות לא כ"כ טהורה ונקייה. לפחות במקומות מסוימים. תמיד בדיונים שעלו אז הייתי אומר שהתוכנית מראה לנו איך חיים בחברה מעורבת בצורה שלילית, איך חברה מעורבת לא מתוקנת מתנהלת. אז התבררה לי העבודה שלנו כמחנכים בדור שכזה. המציאות היא מעורבת! נרצה או לא! להמשיך ולטפח חממות ובועות סטריליות לא יועילו לאיש. ועל כן אני נוהג להגיד שאם אני, את ושאר המדריכים, לא יציגו וידברו עם החניכים על עולם מעורב מתוקן, מי יעשה את זה – הטלוויזיה? המורדים? הישרדות? היפה והחנון???

המדיה מלאה בפריצות שהחניכים שלנו חשופים אליהם, נרצה או לא! השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם המציאות. בורחים? בונים עוד חומות?! אני לא אומר חס-וחלילה לעודד. בטח שלא להכשיל את החניכים בכוונה לחיים כאלה. בטח שלא לערב בכוח. לא צריך ללכת לקיצוניות...

החניכות שלך עכשיו מגלות עוד דרכים, ועוד אפשרויות. עוד אנשים ועוד סוגים. והתפקיד הגדול שלך הוא להראות להם איך משלבים את כל המורכבויות האלה, שאיתם הם נפגשים וייפגשו בעתיד, בחיים מבלי לוותר על החומר ובוודאי ללא וויתור על הרוח! איך החיים במציאות שלנו יכולים להתנהל עפ"י ההלכה ולפי התורה הקדושה. כי אם לא את, המדריכה, אף אחד לא יעשה את זה בצורה שתשפיע עליהם. לא המורים, לא ההורים ובטח שלא הרבנים – בוודאי ובוודאי שאנחנו לא רוצים שהטלוויזיה תעשה את זה...

אם היית שואלת אותי, ומבקשת עצה טקטית איך לדבר עם הבנות על אמונה, אז התשובה הייתה ברורה לי: לדבר. לא פעולות מורכבות ומסובכות, לא רבנים, לא מורים. פשוט מילים חמות ואוהבות שיוצאות מהלב. דברי איתן על אמונה פשוטה, על מי מנהיג, מי ברא, מי מסובב... דברי איתן על איפה הם רואות את עצמן בכל העולם הגדול הזה. מה המקום שלהן בעבודת ה´? איפה הן עומדות ביחס לבורא עולם ולא ביחס לחברה הדתית שבוחנת באורך השרוול והחצאית. תבררי איתן, במילים פשוטות וקלות – איפה הן בכל הדבר הגדול והמופלא הזה שנקרא אמונה... אני לא מאמין שיש מערכים שעונים לצרכים של כל החניכות בעם-ישראל. אני לא מאמין בתשובות מוכנות לשאלות קיומיות, ולי לפחות אין אותם. אבל אני כן מאמין בדיבור, בליבון הסוגיות אחד על אחד. לדבר, לשמוע, להקשיב, וגם – להוסיף, להאיר, לחדד, לעזור. והכל מתוך אהבה ואמונה. לא סיסמא – אלא לאהוב באמת ובתמים את החניכות ולהאמין שהן מסוגלות ליותר. להאמין שיש בהן גרעין של אמת. להאמין שהן רוצות טוב אלא שעכשיו יותר קל לבחור במה שנוח...

וכמו שאמרתי בהתחלה, את כל זה רק את! כן, כן – את! המדריכה שלהן – מסוגלת לעשות על הצד הטוב ביותר! תאמיני בעצמך ובמקום שבו בורא עולם שם אותך להשפיע!

בהצלחה,
ואם צריך עוד עזרה – בשמחה.

אריק.
ofarik@fmail.com