שאלה
שלום וחודש טוב.
יש עניין שמציק לי כבר הרבה זמן.
אני כל הזמן חושבת על המוות.
והוא מתקשר לי לכל דבר שאני עושה או חושבת
לדוגמא- הכרתי אנשים חדשים אז אני חושבת
"ואו עוד אנשים שיבואו ללויה שלי"
או אם אני עולה על אוטובוס חדש שלא נסעתי בו הרבה אני ישר מדמיינת פיגוע את העיתונים אחרי זה וכו'.
אני לא בן אדם עצוב בכלל לא!
אין לי נטיות אובדניות עד כמה שאני יודעת ואני ממש לא בדיכאון להפך!
אני בתקופה הכי טובה בחיים הקצרים שלי ולא חסר לי כלום באמת!
אני שמחה על מה שיש לי ואני הכי מחוברת לקב"ה ממה שהייתי אי פעם
אבל אני לא שולטת בזה! כל פעם אני מתחילה לחשוב או בטח את זה יגידו בשבעה, וואי איזה כיף הרבה יבואו לנחם את ההורים שלי
וכאלה וזה פשוט צף ועולה!
מה אני יכולה לעשות?
תשובה
בס"ד
שלום לך,
נראה לי כי הסיבות שאת חושבת על המוות לא נובעות מנבואה או מחוש פנימי, אלא מחוסר בטחון.
אינך בטוחה ברגשות החברה כלפיך, כמה היא אוהבת אותך,או שמא רק נעזרת בך.
במוות, כביכול אינך נמצאת והחברה יכולה לומר את דברה כלא כחל ושרק.
ואת מדמיינת, זאת הייתה אומרת כך והוא היה חושב אחרת ומנסה לשאוב בטחון.
הדרך האמיתית להפסיק לחשוב על כך הוא חיזוק הבטחון העצמי, זאת בעיקר ע"י חיבור פנימי למה שאת עושה ולא לפעול (רק) מתוך משקפי החברה.
שנה טובה
אליהו
eyfy156@gmail.com