למה תמיד יש התמודדיות? למה אי אפשר פשוט לחיות ולהנוות?

שלום לך.

שאלה גדולה וטובה שאלת. שאלה שרבים מאיתנו מתעסקים בה לא מעט.
כולנו חווים התמודדויות כאלה ואחרות. כל אחד לפי הגיל והמקום שבו הוא נמצא.
גם עמ"י בכלליותו עובר ניסיונות וקשיים.
על פי היהדות יש השגחה פרטית גם על כל בן אדם ובן אדם, על כל דבר ודבר. שום דבר לא קורה סתם. כל מה שקורה, זה חלק ממהלך אלוקי. אנחנו לא יודעים את המהלכים של הקב"ה. לנו יש פה בעולם ראיה מצומצמת. כל מה שקורה עכשיו זה חלק מתוך מהלך גדול שנפרש על פני שנים שבסופו של דבר נועד כדי שיהיה טוב. זה כמו שעושים פאזל. אם נסתכל רק על חתיכה אחת יראה לנו כאילו התמונה חצויה, אך למי שיש ראיה רחבה ומסתכל על כל הפאזל השלם רואה כי החתיכה הנ"ל היא רק חלקיק קטן מתוך תמונה גדולה.
למה דווקא המקרה הספציפי הזה היה צריך לקרות? אנחנו לא יכולים לדעת. אבל מה שכן אנחנו יודעים שזה יכול להיות חלק מההשגחה. זה גם יכול להיות בשביל ללמד אותנו משהו. מכל דבר שקורה לנו אפשר ללמוד.
הרב קוק אומר שבעיה זה כמו שעון מעורר לאדם. כאשר מגיעה צרה או בעיה לאדם, הוא צריך לפשפש במעשיו ולראות מה לא בסדר איתו. יש כל מיני סוגים ורמות של בעיות. ככל שהבעיה יותר גדולה, זה בא לעורר אותו יותר חזק.
כאשר אדם מתמודד הוא מוציא כוחות שהיו גנוזים בו מהכוח אל הפועל.

הקב"ה מעניק לאדם את הכוח לעמוד בניסיון. הניסיון בא על מי שמסוגל לעמוד בו.
משל למוכר כדים - בא אדם לקנות כד, אמר לו המוכר: "הכדים שלי הכי חזקים" על מנת להוכיח את דבריו, לקח במוכר מקל והכה על אחד הכדים להראות שהוא לא נשבר. אם ידע המוכר כי הכדים לא היו חזקים מספיק על מנת לעמוד במכה, הוא לא היה מכה.
והנמשל בדיוק מתקשר אלינו, הקב"ה מביא ניסיון על מי שמסוגל לעמוד בו. אם הניסיון הגיע, אז כנראה שיש לנו את הכוחות לעמוד בו. אנחנו רק צריכים לגלות אותו בתוכנו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל.

ישנו את משל הצבי: משל הצבי. "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים)
הקב"ה והגאולה הם כמו צבי המקפץ על הגבעות. הצבי כל הזמן בדרך במגמה קדימה, אך על הגבעות יש עליות וירידות, פעם הצבי בעמק ופעם הוא על הגבעה. כאשר הוא בעמק הוא נסתר מעינינו, זה לא שהוא נעלם, הוא פשוט מוסתר אבל כל הזמן ממשיך להתקדם, לא מפסיק לרגע.
את אותו משל אפשר גם להעביר לחיי הפרט של כל אחד ואחד. אנחנו חווים בחיים עליות וירידות, אך בסופו של דבר הכול מוביל כלפי מעלה, להתקדמות. ירידה לצורך עליה.
כמו קו המוניטור של הלב - הוא לא קו ישר אלא קו עולה ויורד עם הפנים קדימה, כל הזמן בהתקדמות. כאשר קו המוניטור הוא קו ישר ללא ירידות ועליות, זה לא סימן טוב. זה אומר שהאדם מת.
ככה הן טבעם של החיים – ירידות ועליות.

דבר נוסף זה שתדעי שמכל קושי צומחת ישועה גדולה. מתוך המשבר רק צומחים ולומדים ומתוך כך גם מתקדמים יותר. אז למה להתייאש ולהיבהל? להמשיך הלאה בכל הכוח.

רבי נחמן אומר שככל שאדם יותר מתקרב למטרה, יותר מתקדם, הקשיים והניסיונות קשים יותר. אפשר להסתכל על זה בשני כיוונים. מצד אחד אפשר להתייאש ולהרים ידיים, כי הרי בשביל מה להתאמץ אם במילא רק נהיה יותר קשה. ומזווית אחרת אפשר להסתכל על זה דווקא כסימן טוב. כשאת רואה שבאים עליך עוד קשיים ויסורים תדעי שאת בכיוון הנכון. שאת בדרך מתקדמת ועצם ריבוי הקשיים מראים שאת קרובה לסוף.

הנה פתגם יפה ששמעתי לא מזמן והוא כל כך נכון: "אל תבקש חיים קלים, בקש להיות חזק יותר " (ג´ון פ.קנדי)

בנוסף, חשוב שבין כל ההתמודדויות אל תזניחי את הנפש ואת הדברים שאת אוהבת. ההתמודדויות לא סותרות את זה שאפשר (וצריך) לעשות גם דברים בשביל הנפש. אל תחשבי כל הזמן על הקשיים ועל הבעיות, אלא תעסקי בדברים שכיף לך, שעושים לך טוב. אם זה לרקוד, לנגן, לצייר, ספורט. גם התנדבות תורמת רבות לנפש.

בנוסף, אני מצרפת לך כאן כמה קישורים שיכולים לעניין אותך:
איך אפשר לשמוח בניסיונות? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=90309
תספרי יום ועוד יום http://makshivim.org.il/show.asp?id=17202

מקווה שעניתי ולו במעט על הדברים שהציקו לך.
את מוזמנת בשמחה להמשיך לשאול ולברר מה שלא מובן, וגם סתם כך.
בשורות טובות,
הדס.
hadas.ste@gmail.com