למה ה' ברא אותנו?

שלום וברכה.

העיסוק בשאלות על מהות קיומנו מחייבות כל אדם מאמין – אדם שקשה לו, בדרך כלל, הוא ראשון בחיפוש אחר תשובות למתרחש. הסיבה לכך מובנת ביותר – יש לו סיבה אשר דוחפת אותו לכך. גם אדם שעולמו לכאורה נעים וללא כל קשיים יחפש אחר תשובות מקבילות לאלו שחיפש האדם אשר החיים קשים לו וזאת משום שאין אדם שאין לו שאלות על החיים, זה הוא הטבע שלנו – ללמוד ולדעת.

[טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו]

שאלת מדוע ה' ברא אותנו, התשובה לכך היא קביעה מוחלטת שדרך הטוב - להיטיב. הסיבה שהקב"ה ברא את העולם היא בכדי שיהיה לנו, בני האדם, טוב.

סיבה נוספת לבריאה העולם היא לכבודו יתברך, אומרת המשנה באבות: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ו, יא). בריאה שלמה בעלת יכולת בחירה - בריאת האדם, היא המקדשת את שמו של הקב"ה בעולם. רצונו זה של הקב"ה לא מעיד על חסרון כשם שאדם הרוצה דבר מה סימן שחסר לו, רצון זה של הבורא יתברך הוא שימוש מילולי בשפה אותה אנו מבינים, דיברה תורה בלשון בני אדם – כאשר אנחנו עושים מעשה טוב לפלוני, הרגש אותו אנו חשים נותן לנו את היכולת להבין מה חש אדם כשהוא מסייע לנו. כך גם כאשר זוכה האדם לסיוע מאת ה' האדם מדמה בליבו את רחמיו של ה', אולם מובן שאין דבר זה בא לידי ביטוי כשם שהוא מתבטא אצל האדם וכל הדימוי הוא בכדי שאנחנו נוכל לתרגם את המציאות למילים.

[אתה רוצה לתת – אז תן, לשם מה התנאים?]

'שלום, יש לי אשה וחמשה ילדים ואין לי במה להאכיל אותם – תוכלו בבקשה בחסדכם לעזור למשפחתי?', 'בוודאי, האם אתה רוצה כוס מים וכריך?' – 'יוני, תוציא בבקשה מן הארנק עשרים שקלים ותן אותם ליהודי שבא אלינו.'

אומנם, לנותן יש תחושה נעימה שהרי הוא עשה מעשה ראוי וטוב, אבל המקבל מתבייש. על שום מה הוא מקבל את המזון והכסף?! אני לא מדבר כאן על אנשים שפלים שאין להם טיפת כבוד עצמי וכל מעשיהם הוא תאוות בצע, המדובר הוא באנשים אשר מודעים לבושה הקיימת בקבלת נדבה - לא לחינם אנו מתפללים שלא נצטרך למתנותיהם של בני אדם, מספיק שאין אנחנו יכולים להתקיים בלא חסדיו של הקב"ה אין צורך להיות תלוי בעוד גורם.

זוג אשר אוכל ומאכיל את ילדיהם במזון אותו קנו מכסף שלמענו עמלו – ההנאה מהאוכל, באה לידי בתחושת סיפוק עצמי, ב"ה יש מה לאכול. לעומת זאת מי שאוכל מזון אותו קיבל מתרומתו הנדיבה של פלוני - יסורי המצפון, הכאב שמתלווה ממצבו השפל מונע את ההנאה שבאכילה.

גמילות חסדים גדולה יותר מנתינת צדקה הינה עזרה לאדם הנזקק לשקם את עצמו ולהיות מסוגל להתפרנס מיגיע כפיו.

כשם שאדם יעדיף לעבוד בכדי לפרנס את עצמו, כך גם בכדי שהאדם יוכל לקבל את הטוב מאת הבורא יתברך ולא יתבייש יצר הקב"ה עולם מורכב ונתן לכל אחד את האפשרות לבחור ולהחליט מה יהיו מעשיו – טובים או לא.

[למה הסבל והצרות]

הרמב"ם, באיגרת תימן, כותב שמהות הצרות והסבל הם: "... נסיון ובחינה להראות אמונתכם וחבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה´ מזרע יעקב הזרע הטהור והנקי שנאמר עליהם ובשרידים אשר ה´ קורא...", מדברי הרמב"ם אנו לומדים שלסבל יש שתי מטרות:

א . ´להראות אמונתכם וחבתכם בעולם´ – מתוך כך שהעולם רואה שעל אף הקשיים אנו ממשיכים לאהוב ולהאמין בקב"ה, נעשה קידוש השם.

ב. ´שלא יחזיקו בדת האמת... אלא... יראי ה´ ´ - רק אלו המאמינים בקב"ה יזכו להמשיך ולהיות חלק מעם ישראל, כתוצאה מהקשיים והצרות, חוקר האדם ומברר אודות הסיבות למתרחש ומתוך כך יתחזק באמונה ואהבת ה´ יתברך.

בהמשך האיגרת, כותב הרמב"ם: "... ויש עלינו לשמוח במה שנסבל ונשא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד עניינינו שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול. וכל מה שיפול ממנו בעניין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח ויאמר לנו על זה (שמות ל"ב כ"ט) מלאו ידכם היום לה´ ולתת עליכם היום ברכה...".

ברכת ה' עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com