שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב,
מתנצלת מראש של אורך השאלה...
אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש של חשבון נפש ומחילה.
ידוע לי כי אסור להקפיד על אף אדם מישראל ובכל יום אנחנו אומרים לפני שהינה שאנחנו מחולים בלב שלם לכולם אבל... קשה לי. אני פגועה מאוד מאוד מאוד ומנסה בכל כוחי למחול, ולא מצליחה...
אני ובעלי פגועים מהמשפחה שלו מאוד, מאז ומעולם הופלה בעלי לרעה ביחס לאחיו, אם זה ביחס הרגשי, אם זה בצד החומרי, אנחנו פגועים עוד מלפני החתונה, זה התעצם בחתונה עצמה כשראינו את ההבדלים התהומיים וזה המשיך בלידת ביתנו הבכורה.
משפחתו של בעלי גרים בדרום ואנחנו בשרון, ברור לי כי המרחק עושה את שלו ואני לא מצפה לרגע ליחס כמו שמקבלים אחיו אשתו ובנותיו שגרים בסמיכות להוריו, אך נולדה לנו ילדה שמרגע לידתה ועד היום (בת שתעה חודשים) אנחנו נודדים איתה בין בית החולים לבית, אסור לנו לחשוף אותה ולצאת איתה מהבית בשל מחלה גנטית נדירה מאוד ממנה היא סובלת ועל אף כל זה אנחנו לא זוכים לתמיכה, לא רגשית, לא ביקורים לא עזרה כספית - לה אנחנו זקוקים בשל המצב של הילדה, כלום... אני מעודדת תמיד את בעלי להמשיך ולהתקשר אף לנסוע לבקר אותם כי יש פה כיבוד הורים, הוא פגוע מאוד ולמען האמת גם אני...
אני באה מבית דתי, ובעלי חילוני גמור שהחל להתקרב לדת כשהכרנו, לאחר הלידה וכל ההסתבכות עם הילדה בעלי ממש התחזק, החל ללכת עם כיפה וציצית ואפילו על זה "עיקמו לו פרצוף" והקניטו אותו... זה עוד יותר פגע בי... האם הוא צריך להגיע למצב שבאירוע משפחתי בו היה הוא צריך להוריד את הכיפה רק כדי ש-"יפסיקו לשגע אותו" זה מקומם אותי!! עברנו איתם כ"כ הרבה ובכל פעם מחלנו על כבודינו ולא אמרנו דבר, סלחנו והמשכנו הלאה, אך די, כמה אפשר? קשה לי מאוד, אני כן רוצה למחול, כן רוצה שהכל יהיה בסדר, גם למען בעלי, וגם כי אני יודעת שכשאדם מקפיד על אדם אחר מקפידים עליו משמיים, שהרי אם בורא עולם יכול למחות לנו על עוונותינו הרבים מי אנחנו שלא נמחל, אבל אני לא מצליחה, מה עשים? איך מוחלים בלב שלם?
תשובה
שלום וברכה
את שואלת שאלה כואבת ולא פשוטה.
ראשית צריך לדעת שהמחילה במקרה כמו שלכם היא מידת חסידות ולא חובה. אדם לא חייב למחול אם הצד השני ממשיך לפגוע ולא רואה לנכון להתנצל ולשפר מעשיו (ואגב התנצלות היא לא רק אמירת סליחה בשפה רפה אלא אמירה כנה שמלווה בשינוי משמעותי).
אם בכל זאת אתם מרגישים רצון למחול זוהי כמובן מעלה גדולה אולם צריך לראות שאתם עומדים מאחוריה ולא נותרים עם תחושת עלבון והדחקה. כיצד עושים זאת? לעניות דעתי צריך פה שילוב של לימוד זכות, עד כמה שניתן, על משפחת בעלך - דבר שבוודאי ניתן לומר על החלק שבו הם מקנטים אותו על שמירת תורה ומצוות, שמן הסתם הם אינם מבינים את החשיבות של הדברים. לגבי החלק הראשון, שבו יש פגם בהתנהגות מוסרית, צריך לבדוק, כי ייתכן והם לא מבינים את הצרכים שלכם ופעמים רבות מתערבבים במצבים כאלה חוסר רגישות עם חוסר מודעות.
מעבר לזה - ככל שאדם מתמלא בתורה, האהבה שלו לבריות אמורה להתגבר ללא קשר להתנהגות שלהם כלפיו והמחילה נעשית קלה יותר. אולם כאמור זו מידת חסידות שלא פשוט להגיע אליה.
בברכה חגי