שאלה
בס"ד
שלום הרב,
יש לי בעיה שאני לא יודעת מה לעשות איתה... השאלה מתחילה בסיפור-ובסוף השאלה.
כשהייתי בת ארבע לקחו ההורים שלי אותי ואת 2 האחיות שלי לשליחות לחו"ל. נסענו במגמה לשנתיים-ובסוף יצא שהיינו שם ארבע שנים ואם אבא שלי לא היה חושב שחמש שנים זה כבר ירידה מהארץ-היינו יכולים להשאר שם עוד שנה. חזרנו ואני התחלתי בארץ את כיתה ג'. היה לי מאוד קשה מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית להשתלב שוב בחברה הישראלית. אחרי כמה שנים טובות, הצלחתי וברוך ה' עכשיו הכל מצוין ואני במצב מצוין! אני גם לומדת באולפנא שאני מאוד שמחה שם. ואני מרגישה שהולך לי טוב עכשיו ושאני ממש מתקדמת מכל הבחינות, גם חברתית, וגם דתית וגם של ארץ ישראל. (הייתי בגירוש עם סבא וסבתא שלי שגרו שם, אז מפה גם מבינים שאני עכשיו קשורה גם אליהם וגם לארץ.) שכחתי לציין שתןך כדי השנים נוספו למישפחתי עוד שלושה ילדים. עכשיו לעיקר-בשבת שעברה הודיעו לנ ההורים שלי שהציעו להם לצאת לשליחות שניה-בדיוק באותו מקום, לשנתיים עם אפשרות ליותר. אני בהתחלה אמרתי לאבא שלי שייסעו בלעדי-ושאני רוצה להשאר בארץ בלעדיהם למרות שאני יודעת שיהיה לי ולהם קשה! חשבתי שזה עוד נושא נתון לויכוח וביום שישי אבא שלי אמר לי שהוא הגיע להחלטה שאם אני אומרת שאני לא מסכימה לטוס-אז אף אחד לא נוסע! עכשיו מבחינתי זה החלטה ממש גורלית כי שם יכולים להציע להורים שלי תוכנית כלכלית מאוד טובה (אנחנו מבחינה כלכלית מאוד גרועה!) וגם זה יכול להיות טוב להורים שלי לממש את האידיאלים שלהם וזה גם יכול להוסיף להורים שלי די הרבה, ואני חושבת שהם מאוד רוצים את זה. גם לקהילה בחו"ל זה יכול להיות ממש מעולה-כי אנחנו כבר מכירים את המקום עצמו וחלק גדול מהקהילה-אז לא יהיה להם מאוד קשה להתרגל לשליחים חדשים. אבל לי זה ממש בעיה-שנה הבאה אני עולה לכיתה י"א אני מדריכה ואני ממש שמחה בארץ ואני ממש לא רוצה לעזוב את הארץ ולעבור לגור בחו"ל לשנתיים מאוד חשובות מהחיים שלי. ואבא שלי לא מסכים להשאיר אותי בארץ בשום פנים ואופן-כי זה פירוק המשפחה לשתיים (בגלל שאחותי הגדולה שהיא בשירות לאומי כבר הודיע להם שהיא לא טסה איתם לחו"ל.) מכל זה יוצא שכל גורל משפחתי בערך נתון בידיים שלי-האם להחליט לטוס איתם או לא? אני לא יודעת מה לענות להם. (אני חייבת לציין שאם אני מחליטה בסופו של דבר לטוס-אז לא בהכרח שאנחנו טסים זה ר
תשובה
בע"ה
משום מה נדמה היה לךי שכבר עניתי לך אבל כנראה שהתשובה לא נשלחה, איתך הסליחה.
בקצרה - נדמה לי שצריך תמיד להסתכל קדימה ולא אחורה. מה שהיה - היה, אם תסעי עכשיו - חפשי בזה את האתגר והשליחות שלך, תפתחי שם או שתשתלבי בסניף בני עקיבא, (או כל תנועת נער אחרת)ותנצלי את הישראליות שלך ואת החינוך שקיבלת באולפנא, את אהבת הארץ וכל שאר המידות הטובות שבך כדי להשפיע על הנוער בגולה במגמה להעלות את הקשר והיחס שלהם לארץ ישרל, לתורה ולעם ישראל.
תצרי לעצמך חברה חדשה ותחזרי עם הרבה מאד עשיה ונסיון באמתחתך משנה כזו, שלא מזדמנת לכל אחת.
אם את עדיין מתלבטת, כדאי להתיעץ עם דמות מהאולפנא שמכירה אותך טוב ותוכל להעריך את יכלתך לבא לידי בטוי ומצוי שם.יתכן, שאם ההכרעה תהיה שדוקא חשוב יותר שתישארי בשנה זאת בארץ- יהיה קל יותר להם לדבר על כך ולשכנע את הורייך.
עד כאן באמת בקצרה , בעיקר מכיון שקשה לתת עצה יותר מכוונת למי שאינני מכיר.
בברכה, אליעזר