לחץ, התרגשות והתלבטויות לקראת כניסה להדרכה

שלום.
השאלה שלך מספקת לנו הזדמנות מצוינת לדבר קצת על המקום הזה של טרום הדרכה. ההתרגשות שאת מתארת בהחלט צפויה במצב כזה, וגם הלחץ. אז ננסה בכל זאת להעלות כאן כמה נקודות למחשבה שיכולות להרגיע ולפתוח את הראש למקומות מועילים.

1. פרופורציות. אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות ומנסים למצוא את "שביל הזהב" בין כל מיני פעילויות שמעסיקות אותנו – כאלה שבחרנו לעשות וכאלה שלא כל כך: לימודים, חברים, סניף, תחביבים שונים, ספורט, לסדר את הבית, לשטוף כלים... כל עוד לא נותנים לתחום אחד מסוים "לבלוע" לנו את כל הזמן ולהשתלט על חיינו בצורה מוגזמת על חשבון עיסוקים אחרים – מצבנו טוב.

2. חפיפות. ההפרדה בין הדרכה ללימודים היא קצת מלאכותית. זה דווקא קצת חבל כיוון שמדובר בשני עיסוקים שיכולים מאוד להשלים זה את זה ולהפרות זה את זה. הלימודים פותחים לנו עולמות תוכן בכל מיני נושאים שאנחנו יכולים לעבד ולהציע גם לחניכים שלנו בצורה שמתאימה להם. במיוחד לגבי תוכן ערכי וחינוכי יש לנו בביה"ס גם הזדמנות לברר דברים בינינו לבין עצמנו, עם חברים או מורים וכך להגיע לחניכים עם מושג ברור יותר לגבי רעיונות ומושגים. החשיבה על ההעברה של ידע שקיבלנו לחניכים שלנו גורמת לנו לחשוב עליו בצורות שונות, וככה גם אנחנו עצמנו לומדים טוב יותר ומפנימים יותר את מה שאנחנו לומדים. זה יתרון די משמעותי אם עובדים איתו נכון ואם מודעים אליו.

3. עצמאות. בדרך כלל המדריך עובד לבד/עם המדריך שאיתו. יש יחסית מעט סיוע מסודר, ליווי מקצועי והכוונה מתמדת מצד התנועה, והכתובת העיקרית לבעיות או שאלות היא המרכזת – שלא תמיד יכולה לפתור כל דבר. למה חשוב לדעת את זה עכשיו? כי מדריכים שרוצים באמת להשקיע חייבים בעצם לקחת אחריות בעצמם ולהתמודד עם כל מיני קשיים ואתגרים. זה אומר לשבת, לחשוב, לקרוא ולחפש מידע על מה שמציק לנו בהדרכה. שוב, זה יכול להתכתב עם הלמידה שלנו בביה"ס אבל זה גולש גם מעבר. היכולת לתכנן את ההדרכה, למצוא פתרונות ולהעלות רעיונות לבד היא חלק די חשוב בהדרכה ומי שלא כל כך חושב שזה דבר שהוא מאוד מוכשר בו, צריך לקחת את זה בחשבון בהתלבטות (וכמובן שאנחנו בחברים מקשיבים תמיד מחכים לשאלות וההתייעצויות שלכם בנושא הדרכה ובכל נושא אחר...).

4. פרופורציות 2 – ציפיות סבירות. חלק מהלחץ שאת מתארת נובע מההתלהבות של כל מי שמסביבנו לגבי ההדרכה. זורקים לנו מילים גבוהות (וחשובות) כמו מנהיגות, אחריות, תיקון עולם ושליחות. זה יכול בהחלט ליצור ציפיות מוגזמות הן מהעבודה שנצטרך להשקיע (בזמן, מאמץ ואחריות) והן מהתוצאות שנוכל להשיג. אז כדאי לזכור שבסה"כ כל מדריך עושה עם הקבוצה שלו כמה וכמה דברים קטנים. מציב כמה מטרות הגיוניות ומנסה להגיע אליהן בהדרגה. אף מדריך לא יורד לסניף עטוף בשובל בוהק של אור לבן ושמיימי, עטור בבייגלך עגול שמרחף לו מעל הראש, ומתחיל לחולל ניסים ונפלאות ולשנות את העולם. זה לא עובד ככה ולא אמור לעבוד ככה. כל אחד עושה משהו קטן בהתאם לכוחות ולסגולות של החניכים שלו (בנפרד וככקבוצה). כל דבר קטן הוא חשוב בפני עצמו, הוא עוד שלב אחד בהתפתחות האישית של כולנו. זה עוד דבר קטן שאת במיוחד מסוגלת להעניק לחניך הזה במיוחד. וגם לקבל ממנו, אגב, וללמוד ממנו משהו על עצמך. הדברים הקטנים האלה מצטרפים וביחד יוצרים אפקט גדול וחשוב, אבל כל מדריך ומדריכה יכולים להירגע, לנשום עמוק, ולהתרכז בדבר הקטן והמיוחד שלהם.

5. לא רק ערכים. אין ספק שההדרכה סובבת במידה רבה סביב האידיאולוגיה, המידות, המצוות והערכים של התנועה. אבל זה לא הכל. חלק משמעותי מאוד מהתפקיד של המדריך הוא הקשר האישי והאנושי, וזה חלק שיכול וצריך גם להיות מאוד מספק ומתגמל. דברים שנשמעים אולי פשוטים כמו ידידות, הקשבה, אמפתיה, רעות וחום אנושי הם בעצם ממש לא מובנים מאליהם (במיוחד לא בעולם האינטרנטי של ימינו). חלק מהג´וב היא לייצר את ה"ביחד" הזה ולשמוח שאנחנו בקבוצה, ושיש סביבנו אנשים שמכירים ומחבבים אותנו, שאיתם אנחנו יכולים לדבר, לצחוק, לשחק וגם לעסוק מדי פעם בדברים חשובים כמו ערכים ואידיאולוגיה.

לסיכום: לחץ והתרגשות לקראת כניסה להדרכה הם בהחלט נורמליים והגיוניים כל עוד לא מגזימים. חשוב לקחת דברים בפרופורציות ולא להיסחף לקיצוניות והתלהבות שאין לה בסיס. כדאי גם לזכור שיש עוד לא מעט פעילויות חוץ מהדרכה שיש בהן ערך ותרומה לעצמנו ולאחרים, וגם כשמדברים על הדרכה – לראות אותה "בגובה העיניים" ולא כאיזו משימה גורלית שאמורה להציל את העולם בחמש דקות (לא כולל הפסקת פרסומות).
הרבה הצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

לקריאה נוספת:
על יצירת קשר אישי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
על חשיבותם של מערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
על הגדרת מטרות בהדרכה:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366