לא נכנסתי להדרכה למרות שהבטיחו לי, אני אמורה לסלוח על זה?

לא מכיר הרבה אנשים שהיו עוברים את מה שעברת ועוד בסוף הראש שלהם היה
טרוד בשאלה אז איך את יכולה בכל זאת לסלוח לה בלב שלם, בטוח שלא חשבת על
הדברים בצורה הזו אבל זו פשוט גדלות נפש במובן היפה ועמוק ביותר של
המילה.
אז בגלל שאנחנו מאמינים שהשגחה פרטית היא יותר מאשר משפט לעוס שאנחנו
תוקעים אותו בכל פעם ששואלים אותנו משהו ואין לנו באמת תשובה עניינית,
נזרום גם כאן עם המהלך ואני אשאל אותך בצורה הפשוטה ביותר:
למה לעזאזל הקב"ה סיבב לך את הדברים בצורה הזו?
מה הוא רצה שתשיגי בזה?
לבאס אותך? לפגוע בך? לגרום לך לרגשות תסכול?
אז כנראה כמו כל דבר בחיים גם כאן יש איזה 'מהלך', סיבה מיוחדת, משהו
שרצו להוציא אותו ממך בשמיים ומסתבר שזו כנראה הדרך למימוש שלו.
תסתכלי בכמה נקודות חשובות נגעת בסיפור שלך, דברים מכריעים שיעצבו את
האישיות שלך בצורה שונה לגמרי אלמלא זימנה לך ההשגחה את הדחייה הזו
מהדרכה.
נקודה ראשונה, היחס והדימוי העצמי שלך ביחס לסביבה:
"במקום מגוריי מי שלא נכנס להדרכה אין לו בדיוק מקום והוא הרבה פחות שייך".
זאת אומרת שבמקום מגורייך הפכו את ההדרכה, את מהות הנתינה למותג, סמל
סטטוס, כלי קידום חברתי.
ברמת אביב ג' מי שאין לו ג'יפ כסוף ארבע על ארבע נחשב אואטסיידר מוחלט
ובישוב שלך מי שלא נכנסת להדרכה נחשבת סוג ז'. טוב, לא ממש סוג ז' אבל
בוא נגיד שזה מוריד לה נקודות בסולם החברתי. וואלה יופי.
שזה אומר שאת יכולה להיות נערה איכותית מאין כמוה, גומלת חסדים בנשמה
שלך, פעילה ב'קו לחיים' או ב'זכרון מנחם', עובדת ב'לב אחד' וחונכת ילדים
מוגבלים, אבל כל עוד לא מסומנת לך משבצת ביומן ממורקרת במרקר כחול כזה,
של מדריכות: ישב"ץ בליל חמישי, את בעצם מחוץ לעניינים.
ואם תחשבי על זה, אז בואי נגיד שבישוב הדוסי שלכם ההדרכה היא סמל סטטוס,
ובישוב אחר רק בת שיש לה חבר קיבלה כרטיס למועדון הקוליות המקומי, הכול
בעצם בנוי על אותו עיקרון:
איך את מפתחת אישיות משל עצמך מבלי להתרגש מהנורמות החברתיות סביבך.
להיות מדריכה זה באמת אחלה ובמובן מסוים טוב שזה נהפך לסמל סטטוס, אבל
מכאן ועד לרגשי נחיתות ואשם בגלל שבסוף לא נכנסת הדרך עוד ארוכה.
החיים עוד לפנייך ואת הולכת להתקל בלא מעט מקרים שיעמידו אותך בפני דילמה אמיתית:
להקשיב ללב שלך, לנשמה שלך או לנסות וליישר קו לפי הסביבה שלך.
כדי להדגיש את זה תעני על השאלה הבאה:
מה היית עושה אם הקומונרית הייתה אומרת לך, שנכון שהיא הבטיחה לך את
ההדרכה אבל יש פשוט איזה בת שקצת יותר צריכה אותה ממך בגלל שיש לה דימוי
עצמי נמוך.
מה אז?
היית לוקחת את ההדרכה מתוך ידיעה שאת הולכת להכנס חזק לעניינים או מוותרת על
המעמד החברתי מתוך ידיעה שהרגע עשית חסד אמיתי שרק הקב"ה יודע עם החברה הזו?
זיוף לעומת אמת. פנימיות בונה לעומת חיצוניות בשקל.
אז אם הנקודה כאן היא הרצון לתת, באמת שיש לך עוד אלף דרכים אחרות לתת
מלבד ההדרכה בסניף הזה. יש סניפי עולם ועמותות של חסד.
ואם העניין הוא גם לחץ חברתי, אז כמו שכתבתי, בואי ותראי קודם כל לעצמך
שלמרות הביאוס המטורף שאת מרגישה עכשיו, כי בינינו אף אחד לא מלאך וברור
שזה קשה, למרות הכול את הולכת לצאת הרבה יותר חזקה ולהוכיח שהאישיות שלך
שווה בדיוק באותה המידה גם אם אין עליה חולצה לבנה עם סיכה כסופה.
מה עוד ותזכרי שהמקרה הזה הוציא אותך הרבה יותר בוגרת ומחושלת לחיים,
לקראת הניסיון הבא.
יכול בהחלט להיות שבת שנכנסה להדרכה בקלות תתקל בשנת השירות שלה או
במדרשה או בשלב אחר בחיים בניסיון דומה כמו למשל פעילות של כל החברות
שמבחינתה גובלת בחוסר צניעות או טעם, אז בת כמוך שכבר נלחמה בהסחפות אחרי
הרצון לרצות את החברה תגיע לניסיון הזה עם כלים ובת אחרת תצרך להתאמץ
הרבה יותר ממך בכדי לצלוח את מבחן האישיות הזה.
נקודה שניה, למה באמת כן לסלוח לקומונרית:
קודם כל, נכון שמבחינתך הקומונרית נראת כמו טיפוס סמכותי ובוגר שאמור
בעצם לפקד על הסניף, אבל אם תבטיחי לא לגלות לאף אחד אני אלחש לך שגם
הקומונרית שלך אחרי הכול היא ילדה בדיוק כמוך, קצת יותר מבוגרת בשנתיים
שלוש, אבל עם כל החבילה המוכרת של פחדים ולחצים, רצון למצוא חן ולהגשים
חלומות ומתוך זה גם מגיעים לפעמים שיקולים שלא מן המניין.
וזה בסדר גמור, זה טבעי לגמרי וזה מובן לחלוטין.
נסי רגע להכנס לראש שלה, להגיע למקום זר וישר לשדר שהכול תחת שליטה.
נסי לראות את עצמך מפקדת על חבורת נערים מתבגרים שאמורים להיות בעצמם
מדריכים, אמהות לחוצות, ילדים מתרוצצים ובסוף במקום להגיע למקום תומך
שמביא לך חיבוק, להגיע לדירת שירות קרה שרוב החברות שלך (במידה והם באמת
חברות) הלכו כבר מזמן לישון וכל מה שנשאר לך זה לפרוק את המתחים והתסכול
לתוך כרית מתוך ידיעה שהקב"ה שומע גם את זה.
לא פשוט, באמת שלא.
אז קודם כל תכניסי לתוך הלב שלך שלא מדובר פה על דווקא!
זה לא שהיא עשתה לך בכוונה או שיש לה רצון לפגוע בך וממילא זה גם יפחית לך את הכעס.
יכול להיות שהיא חשה איום או חשבה שיהי'ה לה יותר קל אם היא תכניס מישהי
אחרת וזה ממש לא נובע מזה שהיא לא מעריכה אותך, שורה תחתונה, גם
לקומונרית שלך מותר לטעות.
חוצמזה, חשבת פעם מה היית עונה לקב"ה אם הוא היה כותב לנו מכתב שאת הבטחת
לו להשתפר במשך השנה ובסוף לא ממש עמדת בהבטחה שלך?
אז נניח היית עושה את זה פעם אחת, פעמיים, שלוש, אבל כל שנה מחדש?
הרי גם את בטוח פגעת במישהי, פקששת, העלבת, הפרת הסכם במשך כל החיים שלך
ובטוח שהיית רוצה שיתחשבו בך, אז תזכרי שבמידה שאדם מודד בה מודדין לו.
לא בריא ולא טוב להיות קפדן ולא לסלוח גם אם יש לך את כל הסיבות שבעולם.
לפעמים אין לך מושג כמה רעש יש בשמיים בגלל קפידה שיש ליהודי על יהודי
וכן הפוך, איזה זכות ואיזה עוצמה יש למחילה אמיתית.
לא יודע מה החשבון שלך או שלה בשמיים אבל לא היית רוצה לחשוב שבגלל קפידה
שלך משהו רע חס וחלילה יכול לקרות לה בגלל שהכול ביחד הצטרף וההקפדה שלך
היא זו שהכריעה את הכף או לחלופין, לא היית שמחה לדעת שבגלל הוויתור שלך
אדם אהוב שאת מכירה נושע או ניצל ממשהו רע?
אז לסיכום תחשבי על הנקודות האלו ואת יכולה גם ללכת אליה ולדבר איתה הכי
פתוח שבעולם.
להגיד לה שאת רוצה לסלוח לה אבל קשה בגלל שהיא הביאה לך את המילה שלה
והיית שמחה לדעת מה היא חושבת.
אם היא חושבת שאת לא מתאימה להדרכה, אז היא יכולה להגיד לך ואין לך בעיה
עם ביקורת בונה, בכל אופן ככה גם תוכלי לדעת על מה לעבוד.
ואת כמובן לא צריכה לקחת את כל מה שהיא אומרת לך כתורה מסיני, אלא כעוד
דיעה של מישהי עם פז"ם קצת יותר גדול משלך בסניף.
תזכרי שתמיד בחיים תנסי בכל דבר להפוך ממשבר לאתגר ולראות איך את יוצאת
הרבה יותר גדולה מ'המשבר'.

בהצלחה.

אבינועם
avinoam811@gmail.com