שאלה
שלום,
אני בחורה דתית שכבר לא מרגישה את ה' בחיים שלה. אני לא יודעת אם אי פעם הרגשתי באמת.. אבל הרגשתי קשורה פעם.. הרבה יותר מעכשיו
זה מזעזע ומפחיד אותי לכתוב מילים כאלו בכלל.. אבל אין דרך אחרת לתאר את מה שאני עוברת. אני לא מצליחה להתפלל ובאמת להרגיש קשורה,כשאני מקיימת את המצוות, ואפילו שמירת שבת..
אני עושה את הכל על אוטומט, בלי רגש, בלי אמונה..
אז חשבתי שאם אני אתפלל כל יום.. אולי זה מה שיעזור אבל זה לא עזר ופשוט התייאשתי כי אני גם ככה לא מתרכזת בתפילה וזה יותר מתסכל.
הוספתי לעצמי מצוות ואותן אני מקיימת בשמחה, הבעיה היא שאני לא מרגישה שכל זה קשור לה'.
אני לא יכולה להרגיש אותו בכלל,אני מעורערת מבחינה דתית.. אני מרגישה שאולי אני כבר לא מאמינה בה'?
אני רוצה להמשיך להיות דתיה כי זו לדעתי דרך החיים הטובה ביותר.
אבל איך זה קשור לה'?
למה אני לא מרגישה שום דבר? אז לחזור בשאלה זו לא אופציה מבחינתי. כי אני לא מוכנה לוותר על אורח החיים הדתי..
אבל מצד שני? לחיות בשקר?
אשמח לכל עצה ופיתרון..
יומטוב..!
תשובה
בס"ד
שלום לשואלת היקרה!
מצטער שלקח לי הרבה זמן לענות, פשוט היתה לי בעיה משפחתית. הבת שלי התחרפנה לגמרי. מאז שהיא נולדה, היא רק יונקת או אוכלת מטרנה והכל היה סבבה. והיום, כשהיא בערך בת שנה וחצי, היא לא רוצה יותר. פשוט נמאס לה. אני לא מבין מה לא בסדר בחלב שאנחנו נותנים לה, הרי פעם היא ממש אהבה את זה, וזה היה לה ממש טעים. אני זוכר איך היא היתה מחייכת לאחר כל ארוחה וכל שינה היתה כמו שינה של אחרי צ´ולנט בשבת בצהריים. והיום, היא לא אוכלת, לא נרדמת, כל היום בוכה. אשתי ואני לא מבינים מה לעשות??
אני יודע מה עובר לך בראש: "השתגעו לגמרי ההורים האלו! לגמול אותה כבר, חאלאס! תנו לה אוכל אמיתי, היא כבר ילדה גדולה! גם בגיל 16 תתנו לה מטרנה?!"
ואת באמת צודקת, אבל זה בדיוק מה שקרה לך. גדלת, מבחינה רוחנית. הדברים הטובים והמצויינים ש"אכלת" עד עכשיו, היו לך טובים מאוד, אבל עכשיו את צריכה להתקדם. אז קודם כל מזל טוב ("הופ הופ טרללה גדלת במדרגה!"), ועכשיו בעזרת ה´ ננסה לראות מה עושים, ואיך "מאכילים" אותך בדברים שמתאימים לך.
כמו כל דבר, גם עבודת ה´ צריכה תחזוקה ושדרוג, וכיון שעבודת ה´ היא עבודה פנימית בעיקרה, צריכה להיות אצבע על הדופק בעיקר בתחומים הפנימיים, ולכן הדברים הנפלאים והנהדרים שחשבת שיפתרו לך את הבעיה, לא פתרו לך אותה, משום שהם היו חיצוניים ולא נגעו בנקודה הפנימית שהיתה "רעבה" למשהו פנימי. בכלל, אפשר לומר את זה ככלל בעבודת ה´. ככל שמתקדמים ועולים מדרגות, הדברים נהיים פנימיים יותר ופחות חיצוניים, וגם חיפוש הפתרונות בדרך כלל צריך להיות בכיוון הזה.
אז מה הפתרון הפנימי? כאן לצערי התשובה שלי פחות נחרצת. אינני מכיר אותך, ואינני יודע איזה חוסר פנימי קיים אצלך. אבל, את מכירה את עצמך (לפחות יותר טוב ממני). לכן את צריכה לשבת עם עצמך (עדיף עם דף ועט או במחשב, כך גם אני משתדל לעשות וזה אכן עובד) ולשאול את עצמך שאלות כמו: "מה זה הצמאון הזה שאני מרגישה?" "מה אני מצפה או רוצה להרגיש?" "איך אני בכלל תופסת את ה´ יתברך?" "האם אני מכירה אותו? או אותי?" "האם אני מבינה את המצוות או את התפילה?" "מה ה´ רוצה ממני?" "מה זה אומר להתקשר אליו?" ועוד כהנה וכהנה שאלות שנוגעות בחוסר הפנימי הזה שאת מרגישה. ולנסות לענות לעצמך על זה. אני מאמין שעל פי התשובות את תדעי מה לעשות. לרוב זה לקחת נושא מסוים ולהתחיל ללמוד אותו ולחוות אותו מחדש, וכך בעצם לשדרג את תפיסת העולם שלך, והתפיסה שלך בעבודת ה´. בכל אופן, אם תצליחי לענות לעצמך, ולא תדעי מה לעשות, תחזרי אלי, ואולי נמצא ביחד פתרון בעזרת ה´.
דרך אגב, מה שאת מתארת זה לא נקרא לחיות בשקר, וחשוב מאוד להדגיש את זה. זה נקרא לחיות באמת, כי הרי את מקיימת מצוות שזו האמת. אלא שהחיים האלו הם בעצם האמת, מבלי להרגיש אותה. כמובן שאנו רוצים ומחויבים להרגיש את האמת, אבל מי שעוד לא זכה להרגיש אותה, לדעתי זה טעות גדולה וזה גם קצת לא יפה, להגיד עליו שהוא שקרן.
בהצלחה ושוב מזל טוב
שמואל
shmuelart@gmail.com