לא מרגישה צורך לקיים מצוות

שואלת יקרה.
ראשית סליחה על העיכוב בתשובה.

לפני שאני אכתוב כל מה שעלה בי עם קריאת השאלה שלך, אני רוצה להביע את ההערכה שלי. הכנות והישירות שלך, והרצון לפתור את הקושי מעידים על כוח רצון, ובכלל - רצון - להתקדם, על שאיפות קדימה ועל חיות.

עכשיו, ננסה לראות את הבעיה מהכיוון שאני רואה אותה, ואולי נצליח להגיע יחד לפיתרון, אם כי אני מאמינה שגם העלאת הבעיה היא כבר חצי דרך במסע אל הפיתרון..

לפעמים, הסביבה שגדלנו בה, המסגרת אליה אנחנו משתייכות, לפעמים כל אלה עלולים לגרום לנו לדרוך במקום. לא להתקדם, לא להמשיך להתחדש, ולהעמיק במחשבה, באמונה ובמעשים שלנו.
אישה יקרה המשילה את זה כך- לאדם המכונה ´חוזר בתשובה´ - יש עבודה קלה יחסית, בניית בית, מהיסודות והלאה. זה לוקח זמן, ישנם קשיים ומכשולים, אך התוכנית ברורה.
לאדם שבא מבית דתי העבודה קשה יותר - עליו קודם כל ´לפנות´ בתוכו את הבית הקיים, עליו ´להרוס´את הבית הקיים בו ולבנות מחדש. ויש בעבודה הזו פן מייאש- אחרי הכל, יש לו כבר בית, בעל יסודות, חזק, יציב. אז נכון, הוא מרגיש שהבית לא שלו, הוא מרגיש שהוא צריך לבנות במו ידיו את בניינו שלו, עצם העובדה שיש לו כבר ´בית´ ושורשים, עלולה לגרום לו שלא לברר, שלא לבנות את בניינו שלו.

ובמילים פשוטות - לפעמים, עצם העובדה שבאנו מבית דתי, היא החוסמת את האפשרות לברר את [דרכי], את האופי והמסלול בו אני צריכה לצעוד.
ופה באה נקודה של אור- [הקב"ה לא נותן לנו מנוח].
הוא לא נותן לנו לשקוע בשגרה משמימה, הוא לא נותן לנו לבנות בניינים שאינם שלנו, והוא לא מוליך אותנו במסלול שלא בנוי בדיוק לצרכי הנפש שלנו.

ולכן אם את מרגישה חוסר, אם את מרגישה רִיק, זה לא כי את לא טובה, וזה לא כי ´החיים בזבל´, אלא זה בגלל שהנפש שלך מבקשת את הבניין שלך, היא מבקשת ממך לסלול את הדרך [שלך], שמותאמת לנפש שלך, לתכונות וליכולות ולשאיפות שלך.

הרב קוק מתאר בהרבה פיסקאות את בניין נפש האדם.
וישנם שתי נקודות מרכזיות שבהן אני רוצה להתמקד איתך-
האחת - התייחסות לאירועים, למקומות ולאנשים שאנחנו נפגשות איתנו,
והשנייה - המשמעות של תחושת החוסר.

כל ההתמודדויות שלנו מסייעות לנו לבנות בתוכנו את התכונות, המידות והיכולות שלנו. לא תמיד אנחנו רואות את זה במציאות. לפעמים נראה לנו שלא נעמוד בקושי מסוים, לפעמים אנחנו לא מבינות למה דברים קרו כמו שהם קרו, ולא אחרת... אבל לרוב, במבט לאחור, אנחנו יכולות לראות איך הכל הוביל למקום טוב, איך נבננו מכל מה שעברנו.

ומכאן נגלוש לנקודה של הרגשת החוסר- התחושה שכלום לא מסתדר, שאני מבינה בשכל דברים שאני לא מרגישה בלב..
לפעמים התחושה הזו באה כדי להעיר אותנו להתנער מהשגרה ומההרגלים שלנו.
התחושה הזו באה כדי לדחוף אותנו למלא את החוסר, לבנות בתוכנו עומק, להתחדש.

בקשר לקיום המעשי שהזכרת:
אני מציעה לך לקחת על עצמך מעשה אחד, ללמוד אותו הן מהבחינה ההלכתית, והן מהבחינה האמונית, ולנסות להתבונן בו לעמוק.
לדוגמא - תפילת "א-לוקי נשמה" - להבין מתי צריך לומר אותה, ואיך, ולהבין כל מילה מהתפילה הזו. לאט לאט תוך לימוד עצמי שלך, תוך מציאת עצמך בתוך התפילה הזו, אני מאמינה ששוב תרגישי אליה קשר וחיבור. לאט לאט תראי שהתפילה הזו לא מנותקת מהמציאות שלנו, אלא מחוברת ונאמרת בזמן ובמקום הכי מתאימים.
זה תהליך איטי שדורש ממך השקעה ולמידה מחדש של עצמך, של הכוחות והיכולות שלך, של השאיפות ושל האופי שלך, וזו עבודה שלא נגמרת (חלילה בלי לייאש) - אבל זו עבודת החיים.
זו הדרך להתקדמות וצמיחה.
זו הדרך שלך אל עצמך, לשמחה ולטוב שבך.
מתוך ההבנה, והאמונה, תראי שיבוא גם הצורך הפנימי שלך בקיום מעשי, שהגשמה של כל האמונה שבתוכך.

וכך זה גם בתפילה. אומרים שהמצב התמידי של הנשמה שלנו הוא תפילה. התפילה שבפה נפגשת עם התפילה מהלב, רק אחרי מאמצים והשתדלות לעבור את כל המסכים שמפרידים בניהן. זה דורש מאיתנו להיות אמיתיות, לעמוד באמת מול עצמנו ומול רבונו של עולם, ולנסות להגיע לנקודה הכי בסיסית ונקיה בתוכנו. וזה דורש עבודה ומאמץ גדולים, אבל זה גם דורש [שלא נתייאש]. שנמשיך גם כשנדמה שהקב"ה לא שומע אותנו.

ועוד עצה מעשית - עצה שעוזרת לי עצמי כשאני נתקלת בקשיים כמו שלך.
ולפני העצה המעשית - נקודה חשובה היא שלא תחשבי שאת חריגה. זה משבר יומיומי אצל אנשים רבים. התביעה הפנימית שלהם לגדילה, לצמיחה, לבנייה, יחד עם התחושה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני מודה שגם אני מתמודדת עם סוג כזה של התמודדויות, ומה שכתבתי לך אלה הדברים שאני אומרת גם לעצמי בעת הצורך. המשברים הללו יכולים ח"ו לשבור אותנו, אבל אז אנחנו מפספסים את המטרה שלהם - לדחוף אותנו להתקדמות.
והעצה המעשית - תמצאי לך תחביב שלך, איזשהו עיסוק שאת מוכשרת ונהנית לעסוק בו - ותשקיעי בו זמן ומחשבה לעומק - מה העיסוק הזה נותן לי, מה הוא מחדש בי ביום-יום, איך אני, בעזרת העיסוק שלי, לא מתרגלת לחיים, אלא מתרגשת מהם, מוסיפה צבע וחיוּת, להרגל.

שואלת יקרה, כולי תקווה שהצלחתי לעזור ולו במעט, ושקלעתי לשאלתך.
אם תרצי להמשיך לשמור על קשר, את יותר ממוזמנת, או ליצור קשר עם "חברים מקשיבים", בימים א´-ה´ בין השעות 21:00-1:00, בטלפון 54 5000 1599
או ליצור איתי קשר במייל שמצורף למטה.

אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שתמיד יהיהה בך כוח להמשיך ולברר, להמשיך ולהתקדם בדרך שלך, בדרך שהקב"ה נטע בך ונתן לך לצעוד בה,
והכל מתוך שמחה, אהבה ואמונה.
מעריכה מאוד-
אביגיל
avigail.p1@gmail.com