שאלה
אני פונה אליכם בבעיה מאד כאובה. אני עובד בתחום המחשוב, בעל נסיון רב מאד בתחומים מגוונים ורבים במקצועי. היום אני בן יותר מארבעים. עד לפני כמה שנים עבדתי בחברת היי טק גדולה, אך פוטרתי מעבודתי בגלל צמצומים וקשיים, ומאז אני מתקשה מאוד למצוא עבודה חדשה. פניתי, ללא הגזמה, למאות מקומות עבודה, ולא ספרו אותי בכלל. התברר לי שלעובדים בגיל שלי, אין כמעט סיכוי למצוא עבודה. לא עוזר שאני בעל תואר שני, לא עוזר שיש לי נסיון מגוון ומובחר ביותר ועם שפע של המלצות חמות - הגיל מהווה מחסום כמעט בלתי עביר. לשמחתי ובחסדי שמים מצאתי עבודה לאחר מאמץ רב, אם כי במקום שנמצא במצב קשה מאד מבחינה כספית וגם אני משתמש בו אולי רק ברבע ממה שאני יודע. אני לא מרגיש מסופק כאן - לא בתנאים ולא בשכר ולא בסוג העבודה. כולי אכול ומלא תסכולים, איבדתי את שמחת החיים וחדוות העבודה, ואני מחפש עדיין בלי סוף מקומות לעבודה - אך כפי שאמרתי - כנראה שמחסום הגיל הוא בלתי עביר.
אני מרגיש כאילו שכל מה שהשקעתי מבחינה מקצועית ולימודית בחיי - כבר לא יתממש. כאילו נגמרה לי הקריירה באמצע החיים, בלי שאני ממצה רבע ממה שאני מסוגל למצות מעצמי ולחוש הגשמה אישית ותרומה לכל מקום שאעבוד בו.
גם בתחום הרוחני אני עובד על כך הרבה- ומה לא עשיתי- אני מתפלל כל יום 3 פעמים ב"שמע קולנו" תפילה על הפרנסה ועוד תפילה אישית משלי למצוא עבודה טובה יותר, אמרתי פרק שירה 40 יום, אני עומד כל יום בריכוז עצום מול הכהנים בשעת ברכתם כדי לקבל מהם שפע ברכה ומוסיף תפילה לאחר מכן, אמרתי בלי נדר שאתן צדקה לועד הרבנים לעניני צדקה סעודת עניים פדיון שבויים אם אמצא עבודה טובה יותר (ואלו הם סגולות ממש "תותחים" לפי מה שקראתי על אנשים שנושעו מזה), שלחתי בקשות ברכה באינטרנט לשני רבנים חשובים מקובלים, ביקשתי ברכה דרך קו הישועות על שם האדמו"ר משטיפנשט. מה עוד אני יכול לעשות ולא עשיתי? וזאת כאמור לעיל בלווי השתדלות בלתי פוסקת בדרך הטבעית למצוא עבודה ולשלוח קורות חיים למספר מקומות ולעקוב על כך מדי יום ביומי. איני יודע למי לפנות: רב מקובל? אני פשוט מרגיש תקוע לחלוטין וכל השתדלויותי ותפילותי עד עתה לא נשאו פרי. אני גם שואל את עצמי: האם זה מזלי? או גזירה כלשהיא? או עונש על משהו? או נסיון? האם זה יחלוף יום אחד? האם אני צריך לתקן משהו כדי שיזרום עלי שפע מלמעלה?ואולי, זו המציאות
תשובה
בס"ד
שלום לך,
אני מבקש להשתתף בכאבך על המצב הלא פשוט שאתה נמצא בו.
אני מרגיש קצת מבוכה לכתוב לך, כיון שאני צעיר ממך בשנים רבות ואין לי ניסיון בתחומים שאתה כותב עליהם. בכל זאת התייעצתי מעט עם אנשים שיש להם יותר ניסיון, ואני מקוה שתוכל למצוא בדבריי תועלת כלשהי. ואם לא - נא קבל זאת בהבנה.
ממה שאתה כותב, נראה לי שבסך הכל אתה הולך בדרך הישרה שיהודי צריך ללכת בה. שילוב של השתדלות טבעית עם תפילה, היא הדרך הנכונה להגיע למה שאנו חפצים בו. יש לי כמה הערות קטנות בעניינים אלו, ובעז"ה אכתוב אותן בסוף דבריי, אבל בגדול נראה לי שאתה עושה כמיטב יכולתך בתחומים אלו, ואין הרבה מה להוסיף.
אמנם, יש נקודה אחת שדי בולטת ממה שאתה כותב, ועליה הייתי רוצה לכתוב קצת. ניכר מדבריך שאתה מוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי למצוא עבודה טובה יותר שתתן לך את מה שאתה מחפש - פרנסה טובה וסיפוק אישי ומקצועי. אולם דבר אחד אינך מוכן לעשות בשום אופן - להשלים עם האפשרות שאולי לא תמצא את מה שאתה מחפש. הדבר מגיע עד כדי כך, שאתה כותב שאם תדע באופן ודאי שהמצב יישאר כמו שהוא - הדבר עלול חלילה לשבור אותך.
ברשותך, ולאחר בקשת מחילה, אני רוצה להתייחס דוקא לאותה נקודה כואבת שאתה מתקשה להתמודד עמה. נניח שהייתי "מקובל מוסמך" והייתי מודיע לך שאינך עתיד להתקדם בעבודה מעבר למה שיש לך עכשיו (אגב, לדעתי אין היום איש שיכול לומר בודאות מה יהיה בעתיד, אבל נניח). האם זו באמת סיבה להישבר?
הלא ישנם אנשים שעוברים דברים קשים בהרבה, לפי כל קנה מידה. ישנם אנשים שחווים מוות של בן משפחה, או מחלות קשות לא עלינו. ישנם אנשים שמתקשים להאכיל את ילדיהם, ובכל זאת הם חיים ומתמודדים, וחלק מהם אפילו שמחים בחלקם. ישנם מקרים רבים של עולים שבארץ מוצאם היו רופאים ומדענים, ובארץ הם עובדים בעבודות פשוטות מאוד. אני מבין (יותר נכון, משתדל להבין) את הצער ואת ההרגשה הקשה להיות "תקוע" במצב שאינו מתאים לך. אך האם זהו באמת סוף העולם?
לעניות דעתי לא כדאי להתייחס לדברים בצורה כזו. ראשית, מצד האמונה בה' ובטובו. אמנם האמונה הזו אינה אמורה לגרום לנו להתעלם מהצער שאנו, כבני אדם, מרגישים, ובמקרים של אסון התורה אף מצווה אותנו להתאבל ולתת ביטוי לצער שלנו. אבל גם לכך צריך להיות גבול: התורה אומרת "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". ואמר על כך רבי אברהם אבן עזרא: "אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו - כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם". עלינו להשתדל לזכור שה' הוא אבינו אוהבנו וכל מעשיו הם לטובתנו, ודוקא משום כך הוא לפעמים אומר לנו "לא". ומי כמוך, כאבא לילדים, יודע זאת. ואולי ה' רוצה את הדבר הזה עצמו - שתפתח בתוכך את היכולת להישען עליו ולהשלים עם המציאות, למרות שהדבר אינו קל לאדם בעל אופי כשלך.
מעבר לכך, נראה לעניות דעתי שאם תשב עם עצמך ותנסה לחשוב על מצבך אחרי "ההודעה מהמקובל", אתה עשוי למצוא שביחד עם הצער ותחושת ההחמצה, עדיין במצב זה ישנן נקודות אור רבות (הייתי אפילו מעז להציע שתנסה לעשות הפסקה יזומה של שבוע-שבועיים מחיפוש עבודה חדשה, כדי שתוכל להתמקד במה שיש לך כרגע). הלא העבודה איננה כל החיים, ומן הסתם אתה עושה עוד דברים חוץ מלעבוד. נראה לי שכדאי שתפתח את היכולת להנות ולחוש שמחה וסיפוק משאר הדברים שאתה עושה, ואולי אף תנסה להתפתח לתחומים נוספים (חיזוק הקשר עם המשפחה, קביעת עתים לתורה, עשיית חסד, פעילות ציבורית, לימוד דברים חדשים וכו'). אם הצורך החזק שלך לעשות ולתרום ימצא אפיקים נוספים, דבר זה יוכל לעזור לך להשלים עם העובדה שבעבודה אתה ממצה רק חלק קטן מיכולותיך. אפשרות נוספת היא עבודה בהתנדבות: מן הסתם ישנן עמותות וארגוני חסד רבים שישמחו מאוד להיעזר בשירותיך המקצועיים למספר שעות בשבוע, ובאופן כזה תוכל להוציא אל הפועל את כישוריך מעט יותר ממה שאתה עושה היום. ולגבי הצורך הכלכלי - אולי הפתרון הוא לעשות "הסבה מקצועית" ולעבור לתחום קצת אחר, גם אם זה לא בדיוק התחום שדרכו היית רוצה להרויח את לחמך?
מה שאני מנסה לומר הוא, שגם אם "מבחוץ" שום דבר לא ישתנה, עדיין יש פתרון "מבפנים" שהוא מסור בידינו, לפחות בחלקו, והוא הרבה יותר יסודי ומשמעותי. אחד מחכמי אומות העולם אמר "כשתרצה את מה שיש לך, יהיה לך מה שאתה רוצה". השלמה יכולה לעזור לנו להיות נינוחים יותר, ולשפר את איכות חיינו בהרבה פרמטרים אחרים. נראה לי שכל דבר עדיף על מציאות של מרירות מתמדת שגורמת ללחץ ולמצוקה. האם אינך חושב כך?
אם דבריי מתקבלים על דעתך, ואתה מוכן להיפתח לאפשרות של השלמה עם מציאות לא נעימה מבחינתך, אזי אפשר להוריד את "גלימת המקובל" ולומר שבאמת אי אפשר לדעת מה יהיה, ולכן אין סיבה שלא להמשיך ולנסות למצוא עבודה מתאימה יותר. יכולת ההשלמה אינה סותרת את הניסיון לשנות את המציאות* היא סותרת רק את הניסיון "להכריח" את המציאות להשתנות. אי אפשר להכריח את המציאות להשתנות, ואי אפשר להכריח את הקב"ה לתת לנו את מה שאנו מבקשים. ה' לא "עובד אצלנו" - אנחנו עובדים אצלו. לכן, לדעתי אפשר לוותר על הריצה אחרי סגולות וברכות למיניהן, שלפי התחושה שלי היא נובעת מאיזשהו לחץ. צריך להתפלל, ולהרבות בתפילה ובתחנונים, ולהמשיך בכך עוד ועוד גם אם איננו נענים. אמרו חז"ל "אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה - יחזור ויתפלל, שנאמר: 'קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''". כדאי לתת צדקה כפי היכולת, וכדאי לשפר את המעשים כפי היכולת, כפי שאומרים בימים הנוראים "תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". אבל עם כל זה צריך תמיד לזכור שה' לא חייב לתת לנו, וצדיקים אפילו הדריכו שבתפילה עצמה נאמר לה' שאנחנו מבקשים לפי מה שנראה לנו כטוב, אבל אם הוא יתברך יודע שיותר טוב משהו אחר - שיהיה כפי מה שהוא חושב. מתוך גישה כזו, אפשר יותר בקלות להתמודד גם עם אי-הוודאות שבמצב שלנו: איננו יודעים אם המצב שלנו ישתנה, ואם כן - מתי. אבל אנו יודעים נאמנה שהכל ממנו יתברך ולטובתנו.
ולגבי ההשתדלות המעשית, אני ממש לא מבין בזה, אבל בכל זאת אעלה כמה רעיונות ששמעתי: האם לעבוד כעצמאי אינו יכול להוות פיתרון? האם ניסית לפרסם את עצמך בלוח מחפשי עבודה באינטרנט? והאם יש אפשרות שמה שעומד לך לרועץ הוא לאו דוקא הגיל, אלא שאנשים חוששים מפני מישהו בעל ראש גדול מדי, שדוקא בגלל הניסיון והידע שלו יותר קשה להסתדר איתו, ולכן אולי דוקא אם תמעיט בערך עצמך תצליח יותר?
כאמור, אינני נמצא במקום שאתה נמצא, ולכן אינני בטוח שההתייחסות שלי למצב היא הנכונה. בכל אופן אני מקוה שעזרתי ולו במעט. אם תרצה להגיב על הדברים תוכל בשמחה לחזור אלי דרך המייל. ויהי רצון שה' יתברך ייענה לתפילותיך, ותזכה להוציא את כשרונותיך לפועל בצורה הטובה ביותר, ולראות רק טוב ושמחה!
כל טוב, בהצלחה רבה,
יוסף
yosefrez@gmail.com