"לא הולך לי בתפילות"- על כוונה בתפילה

שלום לך!
יישר כחך שאת דואגת ומצירה על תפילות בכוונה שהן היסוד והמעמד הרוחני לכל אדם מישראל והן ה "עבודה" שעליה עומד העולם.

אני רוצה לטעון טענה כזו: את כן מתכוונת בתפילות!
תאמרי - "הרי אינני מתכוונת בתפילות!". אני אמשיך לטעון שאת בוודאי מתכוונת בתפילות. באילו תפילות, תשאלי?

את אומרת שאת מתפללת לה' שיעזור לך להתפלל, נכון? שאת מתחננת שיעזור לך שתצא תפילה טובה, נכון? האם בתפילות הללו את מתכוונת?....

תפילות הן דרך הקישור שלנו לה'. נראה לי ברור מתוכן המכתב שלך שאת קשורה לה' בקשר חזק, ואת רק רוצה לחזק אותו עוד יותר. אז איפה הבעיה?

יתכן והבעיה בקישור למילים הנאמרות. אני אסביר: כשאת מתפללת תפילה אישית על משהו, את מרגישה בצורה חזקה שה' מקשיב. את גם מבינה למה את צריכה את מה שאת מתפללת עליו, את מבינה מדוע זה חשוב לך ומדוע זה כואב ואיך חייך ייראו ללא אותו הדבר שאת מבקשת. לכן, התפילה מגיעה בעוצמה גדולה ומתוך עומק הלב.

המלצתי היא שתנסי ללמוד קצת כל יום על קטע אחר בתפילה. כשמבינים את העומק שמאחורי כל ברכה, שיודעים מה אנו בעצם מבקשים בברכת "ראה בעניינו וריבה ריבנו וגאלנו גאולה שלימה" בשמונה עשרה, ולמה זה לא מיותר כשאנו גם ככה אומרים את ברכת "רצה", או אז, אפשר להתפלל עם יותר כוונה. אז מבינים שבעצם בלי זה חיינו לא יהיו אותו הדבר. כשאבין מדוע אני זקוק לברכת "על הצדיקים" – אוכל לכוון בה כמו שאני מכוון בבקשות הפרטיות והתפילה תבוא מלב חם ובוער. וכשאדע את העומק של "מודה אני" פתאום התפילה תיראה שונה לגמרי.

עכשיו נדבר קצת על התכל'ס. לכל אחד יש ימים קשים ומעצבנים, ויש ימים שיש איזה מבחן קשה או מריבה עם חברה או כעס על העולם... בכל מקרה כמעט תמיד יהיו דברים שיסיחו את דעתנו מהתפילה. לכן אנו חייבים טקטיקות שישאירו אותנו בעניינים!

א. הרב שלי פעם המליץ לנו לשיר בראש (בלי שאנשים מסביב ישמעו...) את תפילת שמונה עשרה. כשמחברים את התפילה למנגינה, פתאום הרבה יותר קל לכוון! וזה בדוק!

ב. אפשר להוסיף בקשות אישיות במהלך תפילת שמונה עשרה! הדרך לעשות זאת היא שלפני חתימת הברכה (לפני שאומרים "ברוך אתה ה'...") אפשר לעצור ולהוסיף בקשות אישיות שקשורות לנושא של אותה הברכה. מי שיש לו חולה במשפחתו חלילה, יכול לבקש עליו רחמים ברפאנו, מי שרוצה לבקש על פרנסה – בברך עלינו. וכן הלאה. זה אומר שצריך גם להבין מה אומרת כל ברכה וברכה עד הסוף (וזה מחזיר אותנו לנושא שכבר דיברנו עליו...) הבקשות צריכות להיות קצרות, כדי שהתפילה לא תאבד את צורתה הכללית העליונה, אך בהחלט יש מקום לביטוי אישי.

ג. אם כבר מצאת את עצמך באמצע התפילה, ואין לך מושג איך הגעת לשם, כי עד לרגע זה לא הצלח לכוון... אל תוותרי!!! זה שפספסת חצי תפילה לא אומר שצריך לפספס את החצי השני!!! מובא בספרי המוסר סיפור על ילדה קטנה ההולכת לביתה עם סל של לחמניות. לפתע מגיח נער פוחח ומנסה לגזול מידיה את הסל. הילדה מחזקה בו בכל כוחה והסל מתהפך והלחמניות נופלות ארצה. הנער ממהר וחוטף כמה שיותר לחמניות, והילדה עומדת ובוכה. זועקים בעלי המוסר - "ילדה! הפסיקי לבכות! אם תחטפי לחמניות עכשיו, לפחות יישאר בידייך משהו...!" אם אנו עומדים באמצע התפילה, ואנו קולטים שכבר חצי ממנה עבר ללא כוונה – אי אפשר לעמוד ולבכות, עלינו לחטוף את מה שעוד נשאר מהתפילה!!!!

ד. חשוב שתדעי שתפילה בלא כוונה היא תפילה! עצם אמירת המילים וקיום רצון הבורא שנתפלל לפניו – יש בזה כבר מצווה. כתבו באחרונים שמי שמתפלל בלא כוונה תפילתו תפילה, אלא שישנו חיסרון בכוונה, שהיא תוספת שנותנת את הנשמה של התפילה, מעבר למבנה הטכני שלה. לפיכך, אל לך לחשוב שתפילה בלא כוונה אינה שווה דבר, בוודאי שהיא שווה המון! את מקיימת בזה את מצוות הבורא, ועל גבי הבסיס הזה אנו באים להוסיף כוונות טהורות שיעלו את תפילתנו מעלה.

ועניין אחרון - זה שאת רוצה להתפלל בכוונה – זהו דבר מצוין! אך אם את מחפשת להתפלל כמו מישהי אחרת, כמו הצדיקות שמתפללות בכוונה עצומה, זה קצת פחות טוב. התפילה שלך היא אך ורק שלך! את לא צריכה להיראות כמו אף אחת אחרת. הקב"ה חפץ בתפילה האישית שלך!!! ומלבד זאת, עצם הניסיון להתנהג באופן לא טבעי על מנת שיראה ככוונה עילאית – דבר זה עצמו פוגם בכוונה. ר' נחמן מברסלב מזהיר בליקוטי מוהר"ן שאנשים לא ינסו להביא את עצמם לידי בכי בתפילה, וזאת, למרות המעלה הגדולה של אדם שבוכה בתפילתו לפני ה'. כך מובא בליקוטי מוהר"ן: "שכשהאדם אומר תחינות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה, זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם~כן את דעתו, כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות. כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם, רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר לפני השם יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו, ואז ממילא בקל יתעורר לבו, עד שיבוא לבכיה גדולה באמת. אבל כשחושב ומצפה על זה שיבכה, אזי זה וזה אינו עולה בידו, כי האמירה בעצמה נתבלבלה על~ידי~זה."

בקיצור, ר' נחמן אומר – אל תנסה לבכות, תנסה להתפלל!

אנו צריכים להתכוון למילים היוצאות מהפה ולא להיראות כך או להיראות אחרת. ישנם אדמורים שמתפללים במהירות גדולה אך בכוונה מלאה. וזאת למרות שתפילה מהירה אינה נראית כצדיקות גדולה. אנו לא עסוקים ביח"צנות.

בנוסף לזה, איך אפשר לקנא בבנאדם על תפילתו?! מי יודע מה עובר לאדם בראש... אני לצערי יכול להעיד על עצמי שגם כשאני נראה כמכוון כוונות עליונות ונשגבות, זה לא אומר בהכרח שאני ממש בעניינים. אז באנשים אחרים אין מה לקנא. אפשר אולי לקבל מהם השראה ודחיפה לקיום המצוות, אך בוודאי שלקנאה אין מקום.

אני משוכנע שתפילותייך הנשגבות יעזרו לזעזע את אמות הסיפין בעולמות העליונים, ועוד נזכה בקרוב לביאת גואל צדק!

כל טוב,

יהודה.

judajo84@gmail.com