כפיות טובה כלפי!!!

שלום לך!
ממש נהניתי לקרוא את השאלה שלך, הסברת בצורה יפה ובוגרת את תחושותייך.
ותודה רבה על מילות החיזוק, זה מאוד משמח!
ועכשיו לשאלתך-
קראתי את השאלה שלך כמה פעמים, וחשבתי לעצמי שזו שאלה ממש טובה.
נתחיל מזה שאני מזדהה עם התחושה שלך! תחושה שבה את נותנת מעצמך, משקיעה אבל בליבך מקננת איזו ציפייה- לקבל גם. וכשהציפייה הזו לא מתממשת- זה מתסכל בהחלט. כמה פעמים אנחנו מצפים מהאנשים הכי קרובים אלינו שיבינו, שיעזרו, שיתנו מעצמם וזה כל כך מוזר לנו כשזה לא קורה.
אז מה אפשר לעשות עם התחושה הזו? בואי ננסה להבין מה בעצם את מרגישה.
את חושבת לעצמך- "החברה שלי צריכה לתת לי יותר יחס ממה שהיא נותנת לי כרגע" או "חברה שלי צריכה להעניק לי, ולעשות את זה בשמחה". מצד אחד, הרצון שלך ממש טבעי. אנחנו בני אדם, ויש לנו צרכים בסיסיים- שיאהבו אותנו, שיעניקו לנו. זה צורך בסיסי. וזה צורך בפני עצמו. (אולי ארחיב בהמשך איך אפשר למלא את הצורך הזה).
מצד שני, וזה אולי ישמע לך קצת מוזר- האם באמת היא אמורה לתת לך יחס? אולי זו שאלה קיצונית. אז בואי נשאל אחרת- האם באמת היא צריכה לתת לך את היחס הספציפי שאת רוצה?
כשאנחנו חושבים על איך השני אמור/צריך/חייב להתנהג- זה בד"כ לא מוביל אותנו למקומות טובים. למה? כי אם מישהו באופן עקבי מתייחס אלינו בצורה שאנחנו לא אוהבים, ואנחנו מתעסקים בזה וחושבים כל הזמן: "למה הוא מתנהג ככה?" "זה לא אמור להיות ככה" זה רק יתסכל אותנו עוד ועוד..
אני אתן לך דוגמא- הייתי בבנק לפני כמה זמן ומישהי עקפה אותי בתור. באותו רגע זה ממש הכעיס אותי. למה זה הכעיס אותי? כי חשבתי לעצמי: מה זה? מי כתב את התסריט הזה שהאישה החצופה הזו תעקוף אותי בתור? זה לא אמור להיות ככה!.. אבל מה שאפשר ללמוד מכך זה שאני לא יכולה לשלוט באנשים אחרים ובמעשים שלהם. אני יכולה לשנות את עצמי.
זה שינוי תפיסה, כי זה לשים את עצמך במרכז, ולקחת אחריות רק על עצמך ולא על אחרים.
זה בעצם אומר שאת תתרכזי בנתינה שלך, וב"ה שיש לך מידות טובות שאת מעניקה לזולת. וכשאת תהיי שלמה עם הנתינה שלך, אז לא ממש יפריע לך שהחברות לא מחזירות לך באותה צורה. וזה תהליך ולא בא ביום אחד.

עכשיו, חשוב לי להדגיש שאת בהחלט יכולה לשנות את המצב גם על ידי דיבור עם החברה או בכל דרך אחרת. אבל לפני כן- כדאי שתחשבי על זה שלא תמיד מה שאנחנו מצפים מהסביבה מתקיים.
וזה לא בא לייאש אותנו! להפך, זה נותן המון תקווה כי זה אומר שאני לא תלויה במצב הרוח של אחרים.
כמובן שאת יכולה לעשות מעשה- את יכולה לדבר איתה (או איתן) על הרגשות שלך, כי לפעמים חברה באמת ובתמים לא יודעת שהמעשים שלה פוגעים בך. וכשאת אומרת לה שזה מפריע לך- היא יכולה לנסות לשפר ולהתחשב. אם יש מקרים ספציפיים שמפריעים לך שהיא עושה- תמצאי דרך לומר לה- אפשר בעל פה, אפשר ע"י מכתב. (בד"כ לא רצוי לומר דברים כלליים. כמו: "את לא מתנהגת אליי יפה..." כי היא תרצה לדעת על מה בדיוק את מדברת).
אני לא יודעת מה המצב בינך לבין חברות שלך ואני ממש מבינה אם תבחרי לא לומר להן, כי לפעמים צריך להמתין לזמן הנכון, וצריך לחשוב איך אומרים את הדברים.
אבל מה שבעצם באתי לומר למעלה, זה שיש לך הרבה דברים שאת יכולה לעשות, והעיקר זה להתמקד במעשים שלך.
כיוון נוסף שחשבתי להציע לך-
יכולות להיות המון סיבות לכך שהיא לא מחזירה לך באותו היחס- וזה לאו דווקא כי היא פחות אוהבת אותך או פחות שמחה בחברות שלכם. יכול להיות למשל, שהיא פשוט שונה ממך בדרכי הנתינה. לדוג´- את חושבת שכשמלווים למישהי משהו זה צריך להיות מלווה בחיוכים ומילים טובות, וחברה שלך חושבת שעצם ההלוואה זה כבר מעל ומעבר. אתם שונות אחת מהשנייה והגיוני שכל אחת תראה את המושג ´נתינה´ באור אחר. בשבילה- לומר לך תודה זה ממש נתינה ענקית. אולי אפילו ממש קשה לה לומר תודה, והיא בכל זאת אומרת. ואצלך- השקעה מעשית, בפועל,עבור מישהו אחר זה נחשב נתינה. ולכן את מצפה למשהו שבעצם... לא קיים. כרגע בכל אופן. שוב- אם תדברו על זה, יכול להיות שזה ישתנה.

אני מאמינה שכשתתרכזי במה שאת עושה, תתני מה שאת יכולה ורוצה לתת ובשמחה - זה יקרין כלפי חוץ. ואז את גם תוכלי לראות שחברותייך בעצם גם מעניקות לך המון.

שיהיה בהצלחה רבה,
אשמח להיות בקשר.
בשורות טובות!
רותם
Rotemit02@gmail.com