יראת שמים

שלום לך,
שמחתי מאוד לראות שדבר זה מציק לך. למה שמחתי שמציק לך? פשוט מאוד, כי זה מראה שאת מכוונת למקום נכון, שהרי גם חז"ל נתקלו בבעיה זו. בגמ' בברכות (דף כ"ח עמ' ב') מובא סיפור מותו של רבי יוחנן בן זכאי. בעת שחלה ונטה למות, באו תלמידיו לפני מיטתו לבקרו, וביקשוהו שיברכם, ואמר להם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", תמהו עליו תלמידיו: "עד כאן?!", כלומר, זה הכל?! ענה להם- לואי שיהא כך, שאם כן אתם נמנעין מהרבה עבירות, שכשאדם חוטא אומר הוא לעצמו: "שלא יראני אדם".

רואים אנו, כי גם רבי יוחנן בן זכאי, שהיה מגדולי התנאים בתקופת החורבן, ראה כי הדבר אינו פשוט ליישום והשגה.

אמנם, מצאנו בספרים כל מיני עצות לעניין הזה. אך דבר אחד ברור מכולם, מדובר בתהליך. בעצם כמו בכל דבר, גם הפנמת השגחת ה' עלינו ויראתנו ממנו, חייבים לעבור בבנייה. שלב אחרי שלב. קומה אחר קומה. עד שבע"ה זוכים לבניין השלם.

במקרה הזה, כבר ציינת, את מבינה שה' משגיח, אבל מציק לך שזה לא גורם לך ליראה. במילים אחרות, את יודעת את זה, אך לא מבינה את זה. זה נמצא אצלך בשכל, אך את לא מרגישה את זה. את לא חיה את זה. זה בדיוק מה שקרה לך גם עם המצלמה הנסתרת – שאת יודעת שהיא קימת אבל לא חיה את זה ולכן לא אכפת לך.

אם נחבר את הדברים, הרי שכל שעלינו לעשות הוא פשוט להפנים את הדבר שה' משגיח. רואה. "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך- עין רואה..." (אבות, ב', א'). דווקא ההסתכלות בדבר, ההתבוננות, פעם אחר פעם היא אשר מסוגלת להנחיל את הידיעה בתוך הלב פנימה. ודאי שכשרבי יהודה הנשיא אמר דברים אלו, הוא לא התכוון שפעם אחת נסתכל בזה וזהו. הוא התכוון שנחיה את זה, שהידיעה האמיתית הזו תצרב לנו בתודעה לכל החיים.

ברשותך, אצטט את דברי הרמ"א בהגהתו הראשונה על השולחן ערוך: "'שויתי ה' לנגדי תמיד' הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול... כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו... מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השם יתברך ובשתו ממנו תמיד...". על דברים אלו כותב בעל החפץ חיים, במשנה ברורה (ס"ק ד'): "דהינו שיציר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני ה' יתברך".

אותו הדבר אנו צריכים לעשות בכדי להפנים את מציאות ה' והשגחתו עלינו.

תיקחי לעצמך איזושהי נקודה ביום, או איזשהו מעשה, וכל פעם לפני שאת עושה אותו תחשבי לעצמך: "ה' מסתכל עלי, הוא רוצה שאני אעשה את זה". תנסי לחשוב על זה כשאת מחכה לאוטובוס או לרכב וכדו', כשאין מה לעשות (וכמובן גם כשיש, הרי זו מצווה!). ה' משגיח עלי. ה' מסתכל עלי. בכל רגע לחפש את זה. כשמשהו נמצא בתודעה חושבים עליו כל הזמן. לרמה כזו אנו שואפים להגיע, בע"ה.

חשוב להדגיש, הרגשת השגחת ה' אינה אמורה לגרום לנו להלחץ. אדרבה! היא אמורה לגרום לנו לשמוח. שהרי אבא שלנו מסתכל עלינו. אך יחד עם זאת, כשאבא מסתכל לא נעים לעשות דברים רעים.

אבל יותר משזה לא נעים לעשות רע, ההבנה הזו אמורה להוביל אותנו למקום גבוה יותר, למקום בו אנו לא רוצים להיות רעים. אנו לאו דווקא יראים מהעונש, אנו יראים מעצם עשיית החטא. אנו לא רוצים להיות רעים, אנו רוצים לעשות רק טוב. זהו הקול שנשמע מתוכנו אנו.

אך לפני הכל- להפנים את השגחת ה'.

ככל שתעסיקי את יותר את הראש שלך בדבר זה, כך תִרבה יותר ההרגשה של מציאותו. כבר אמרנו, דבר שחשוב לנו אנו חושבים עליו כל הזמן. ואם נחשוב על זה כל הזמן, הרי שהדבר יעמיק בתודעה, ויהפוך להיות לחם חוקנו וחיינו הפשוטים. הוא פשוט יהיה אנחנו.


בהצלחה לכולנו במשימה,
אם יש לך עוד שאלות, נקודות להבהרה וכדו'
את יכולה לפנות בשמחה,

עדיאל
calev72@gmail.com