חניכה ''בוגדת'' בקבוצה ומנודה

שלום.

השאלה שלכן מעלה נושא חשוב בהדרכה, על אף שלפעמים נדמה שהוא נדחק לשוליים כי באמת די מסובך למדריכים לדאוג לו ולהתמודד איתו: "קליקות", יריבויות ויחסים בין החניכים לבין עצמם. זה נושא קשה גם כיוון שהוא משקף במידה מסוימת פן של ההדרכה שלא קשור לתכנים ולערכים (החשובים כשלעצמם) אלא לקשר האישי בין המדריך לחניכים. להכין פעולות ומערכים זה לא פשוט, אבל הרבה יותר מסובך לשבור את הראש על ניסיונות "להגיע" לחניכים, להקשיב להם באמת, להבין אותם. מסובך – אבל סופר חשוב ומועיל.

באופן קצת אירוני אפשר לומר שזו בדיוק הדילמה שניצבת בפני החניכה שלכן: מצד אחד היא מרגישה מחויבות לערכים, למצפון. היא יודעת שצריך להתנהג יפה לחניכות הקטנות. מצד שני, האופן שבו היא מיישמת את המחויבות הערכית שלה מנותק מאוד מההקשר החברתי שבו היא מצויה: היא היחידה מכל הקבוצה שנוקטת בגישה "חנונית" כזאת כלפי הבנות הקטנות, ולכן היא נתפסת כלא שייכת, כיוון שהיא לא מקבלת עליה את הנורמות בקבוצת הגדולות. אז מנקודת המבט של האמת המוחלטת, אין ספק שהצדק איתה ושהבנות האחרות ראויות לנזיפה. מנקודת מבט מציאותית, זה לא בדיוק כך.

כדאי שגם מדריכים וגם חניכים יבינו שעשיית טוב ונקיטת עמדה ערכית אינם עומדים בפני עצמם. כמו כמעט כל דבר, גם המעשים הטובים שאנחנו מחליטים לעשות מתבצעים בתוך הקשר חברתי ותרבותי מסוים. במרקמים החברתיים שבהם כולנו מסתובבים (משפחה, בית ספר, סניף) יש המון הזדמנויות למעשים טובים ומצוות (כמו גם ההיפך...), ואנחנו משתדלים לבחור את ההזדמנויות הטובות והמתאימות לנו ביותר. הבחירה הזאת קשורה גם למה שקורה סביבנו.

אז אפשר לומר שהחניכה האמיצה שלכן באמת לקחה על עצמה משימה חשובה, שמדגימה התנהגות חיובית וראויה, שאנחנו כמדריכים ומדריכות בהחלט מעוניינים לעודד. אבל בסופו של דבר לא בטוח שזו בחירה נכונה בהקשר הקבוצתי. ללכת באופן כל כך בולט נגד הזרם בסוגיה שמעסיקה את הבנות ומטרידה אותן – זו לא בדיוק אסטרטגיה מבטיחה. כמובן שיש מקרים יותר חריפים שבהם זה פחות משנה (למשל אלימות, פגיעה ממשית באחרים, עלבונות קיצוניים), אבל במקרה הנוכחי יש שתי קבוצות (ולא קבוצה מול חניכה בודדה שמתנכלים לה, למשל) שיש ביניהן סכסוך מסוים. למרות שהגישה של החניכה שלכן משקפת ראייה יותר בוגרת וחיובית של המצב, אי ההלימה של הגישה שלה ביחס לכל החברות שלה הופך לבעיה הרבה יותר משמעותית בקבוצה מאשר הבעיה שהתחילה את כל הסבך מלכתחילה. כעת בנוסף לשתי הקבוצות היריבות (שבכל אחת מהן יש לכידות ותמיכה), יש גם קבוצה אחת שבה יש סכסוך פנימי שבו אחת החניכות מוחרמת ומבודדת בגלל "בגידה" וסטייה מהנורמה הקבוצתית. בקיצור, נוצר מצב מסובך שבו דווקא התנהגות חיובית כשלעצמה מסבכת את העניינים וגורמת יותר נזק מאשר תועלת.

אז מה אפשר לעשות? ראשית – להתחיל מהצד הכי פגוע: החניכה. לשבת איתה לשיחה אישית ידידותית, להביע תמיכה באומץ שלה, ולהקשיב לקשיים שאיתם היא מתמודדת. ואז לנסות ולהסביר לה את המורכבות שקיימת בחברה: לא כולם צדיקים באותה מידה וצריך לבחור בתבונה "באילו קרבות להילחם". אפשר גם לנסות ולחשוב איתה יחד איך היא יכולה לסלול את דרכה בחזרה לחברתן של הבנות הגדולות שנידו אותה. אגב, לא בטוח שכדאי "לנזוף" בחברות הפוגעות כיוון שזה עלול להקשות עליהן עוד יותר לקבל חזרה את החניכה. השיחה עם החניכה יכולה להתקיים בכמה "רמות עומק", בהתאם לרמת ההבנה שלה. שיחה פשוטה ובסיסית תיגע במחשבות וברגשות שלה לגבי העניין תוך ניסיון לבחון את המקום שלה בקבוצה. שיחה ברמה קצת יותר גבוהה תכלול הסברים שלכן לגבי המורכבות שבמצב שאליו נקלעה החניכה, שבו מצד אחד היא באמת "בסדר" מבחינה ערכית טהורה, אבל בכל זאת נתפסת כ"בוגדת" מצד הקבוצה.

במסגרת ההיערכות לאותה שיחה, כדאי להקדיש רגע של מחשבה לשאלה האם הרצון של החניכה לבלות זמן עם החניכות הקטנות נובע רק ממידותיה הנעלות, או שאולי היא גם קצת מתקשה לקשור קשרים עם החברות בנות גילה, וכך מצאה מפלט נוח בחברות עם הקבוצה החלשה יותר (בסגנון "ראש לשועלים")? אם יסתבר שאכן כן, תוכלו לנסות לשוחח איתה על כך (ברגישות הראויה כמובן) ולסייע לה גם ביצירת קשרי חברות טובים עם החברות בנות גילה. במידה והתקשורת ביניכן בעניין הזה לא עולה יפה, או שאתן מוצאות שאתן מתקשות לברר איתה את הנושא ולמצוא פתרונות, כדאי לזכור שגם לא בטוח שהמקום הכי מתאים כרגע לחניכה הזאת (כמו גם לכל חניכה, אגב) הוא הסניף והקבוצה, למרות שכמדריכות זה מאוד טבעי להרגיש רצון להכיל את כל מי שרק אפשר. אז תזכרו שגם האופציה הזאת תמיד נמצאת איפשהו על השולחן, והיא ממש לא בהכרח אופציה גרועה לגבי לא מעט אנשים, שיש מסגרות או פעילויות שיכולות להועיל להם לא פחות מהסניף ולמלא אותם סיפוק.

שנית, אתן כמדריכות בהחלט יכולות ליזום דיון וחשיבה בנושא הטעון הזה – קבוצה שבה שתי שכבות גיל. אתן יכולות לחשוב ביניכן ועם חברות מהצוות (ובכלל) על דרכים ליצור קבוצה מגובשת יותר למרות הפערים, ובהמשך אולי גם ליצור דיון כזה (דרך פעולה או שיטה אחרת) עם החניכות. אגב, כיוון שבסה"כ מדובר בפער של שנה אחת, ייתכן שאם תצליחו למצוא תחומי עניין שמרבית החניכות משתי השכבות אוהבות (על בסיס ההיכרות והקשר האישי שלכן איתן, שהוא כמובן חשוב בכל מקרה), תוכלו ליזום פעילויות שבהן הבנות תמצאנה מכנה משותף ביניהן, מה שעשוי לפרוץ את הגבולות ולתרום לגיבוש.

לסיכום: "אל תהיי צודקת, היי חכמה" הוא משפט שלפעמים צריך להגיד למרות שזה קשה. אם החניכה שלכן הייתה בעלת מעמד יותר מבוסס בקבוצה, ייתכן שהבחירה המוסרית שלה הייתה יכולה באמת לחולל שינוי משמעותי חיובי. אבל, כנראה שהיא לא נמצאת במעמד כזה, ולכן ההתעקשות שלה לדבוק באמת שלה עולה לה קצת ביוקר. במיוחד בגיל כל כך צעיר קשה להסביר מורכבות בכלל ומורכבות שנובעת מניואנסים חברתיים – בפרט. אבל בדיוק בשביל זה נבחרתן בקפידה אתן, המדריכות המוכשרות ועתירות התושייה, למצוא את הדרכים המתאימות להסביר לחניכה – ואולי גם לחניכות הקטנות והגדולות, אגב – את המורכבות הזאת ולסייע לה להתמודד איתה עם קצת פחות זעזועים ותסכולים, בתקווה שעם הזמן שחולף וההתנסויות הנוספות שהוא טומן בחובו, הבנת המורכבויות הללו תהפוך ליותר אינטואיטיבית בקרב החניכות.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com