חזרה בתשובה

שלום לשואל היקר!

ראשית, אני רוצה לשתף אותך בשמחה שאחזה אותי כשקראתי את דבריך. אין דבר שעושה נחת רוח יותר גדולה לפני ה´ יתברך, מבן שאיבד את דרכו ורוצה לשוב אליו בחזרה. וכיון שגם אני בן של אותו אבא, אני שמח בשמחת אבינו שבשמים, ונהנה לשמוע על בנים ששבים אליו. כמו כן, נהניתי לראות את הכנות שלך, ואת היכולת לבטא בצורה כל כך אמיתית את נקודת המשבר ואת הרצון לתיקון. אשריך, אין לך מושג כמה ה´ שמח בך!

החיבור שאתה מתאר בין האמונה הפנימית למעשים הטכניים הוא אכן לא תמיד קל. האמת שהפער הזה קיים כמעט בכל תחום שבו יש רעיון מופשט ורצון שהוא יתגשם בעולם בצורה ממשית. ההורדה של הדברים למעשה, וריבוי הפרטים יכול לסבך אפילו מי שגדל בחברה הדתית כל ימיו ואינו מכיר כלל משהו אחר.

חז"ל אכן נתנו הדרכה איך לא להגיע למצב כזה, ובעזרת ההדרכה הזו, נראה בעז"ה אם ניתן להגיע לפתרון גם למצב שאתה מתאר.

הבת שלי עוד מעט בת שלוש. עד עכשיו היא לא הייתה חייבת במצוות בכלל. עוד כמה חודשים, היא תהיה חייבת, או יותר נכון, אני אהיה חייב "לחנך" (במובן של להרגיל) אותה למצוות. בגיל שתיים עשרה, היא כבר תהיה חייבת בכל המצוות, כמו כל יהודיה בוגרת.

עד כאן הנתונים היבשים, שודאי ידועים לך, לפחות בחלקם. אך בכל זאת, ההדרכה של חז"ל היא להרגיל קודם כל ע"י פיתויים חיצוניים (לחלק אגוזים והפתעות למי שנוטל ידיים ומברך יפה, לדוגמא), אפילו לפני גיל שלוש. כך שבגיל שלוש לא יהיה "שוֹק", וכן הלאה. אם אתה רוצה פירוט בזה, ניתן להסתכל בהלכות תלמוד תורה לרמב"ם (ספר המדע) שמרחיב את זה לגבי לימוד תורה לילדים.

"איך זה קשור אלי? אני בן עשרים!"

אווו, שאלה טובה. לכל אחד מאיתנו, יש קשיים לקיים מצוות או הנהגות מסוימות. לכן מבחינת אותו דבר שאנחנו רוצים לעשות או להרגיש אנחנו במובן מסוים "ילדים". אז מה עושים? ["מחנכים" את עצמנו]. קודם כל, עושים את מה שכיף וקל לנו לעשות (כמו למשל לאכול דברים טעימים בשבת שזו מצוה גדולה וכתוב עליה בספרי החסידות שהיא "כולה רוחניות"). בשלב שני, עושים גם את הדברים שקצת קשה לנו לעשות, אבל עם עידוד, יותר קל לנו. לדוגמא, בימי שבת בצהריים, שזה זמן ארוך שניתן לנצל ללימוד תורה, אבל יש גם עייפות, אני מבטיח לעצמי שאקנה לעצמי במבה ביום ראשון אם לא ארדם ואצליח ללמוד בזה כל אחד יכול לתמרן כפי מדרגתו וכיד הדמיון הטובה (זו עצה של הבעל שם טוב). אחר כך, אפשר לאט לאט להתחיל בדברים קשים יותר, בהדרגה.

ההיגיון שצריך להוביל אותך הוא, כמו שאמר ר´ נחמן: "מעט זה גם טוב!" כלומר, לא לקפוץ ישר למקום של: "הכל או כלום", קודם כל משום שזה לא אמיתי, כי אין כזה דבר הכל או כולם, ושנית, משום שזה אף פעם לא הביא אדם להתקדמות לאורך זמן (מניסיון).

כמו כן לא צריך להיות לנו פחד מהגדרות. זה שלאדם קשה מאוד לשמור שבת, אבל הוא מאוד אוהב את מצוות ציצית, זה לא אומר שלא ילך עם ציצית. וכי מפני שהוא מפספס את האור הגדול של שבת, יפספס גם את האור העצום של מצוות ציצית? לפחות שילך עם ציצית!

שוב, אין לך מושג כמה שמחה אתה עושה בשמים! בהצלחה גדולה!

אוהב ומעריך,
שמואל
shmuelart@gmail.com