שאלה
אח של חברה שלי נהרג בתאונת דרכים כשהוא בא לאסוף אותה מהבי"ס. הכרתי אותה בכיתה ט', באולפנה היא כתבה לי מכתב עם כלכך הרבה שאלות ולי לא הייתה אפשרות להשיב לה, ועכשיו שנתיים אחרי אני מרגישה כלכך רע שלא ניסיתי, אני כותבת תמכתב וכבר מתנצלת שהוא ארוך אבל היא נופלת ואני רוצה לעזור לה..
אני יושבת בכיתה וחושבת על המון דברים שקראו בזמן האחרון, או יותר נכון על מחשבות שרצו לי במח.. בזמן האחרון אני מרגישה שאנשים וחושבים עלי דברים לא נכונים, כי הם לא מבינים אותי.. כי הם לא יודעים מה עובר עלי. אני לא רוצה להיות דתיה, אבל מצד שני אני לא רוצה להיות כמו החברה החילונים במשק שעושים מה שבא להם בלי להתחשב. יש אנשים שבגלל שהם לא מבינים אותי אז הם חושבים כל מיני דברים ואח"כ אומרים אותם וזה מעלה לי תעצבים! למשל במוצ"ש האחרון היה יוםספורט ו--- אומרת ל--- 'תבואי עם חצאית' כאילו מה הקטע שלה? מה היא רוצה, שהיא תלך עם חחמאית למרות שהיא לא מאמינה בזה? (ושלא להזכיר שחצאית לא עושה אנשים יותר צדיקים) 'אתן מתקלקלות בזמן האחרון' היא אומרת לי ול--- מה היא חושבת לעצמה לעזאזאל?? עוד ילדה אחת, כל פעם שרואים לי תגב אז היא מסדרת לי תחולצה, מה נראה לה שהיא אמא שלי?? אם רואים לי תגב ואני לא סידרתי את זה, סימן שלא אכפת לי, והיא לא להרגיש שהיא צריכה לדאוג וזה שאני אהיה צנועה! ו--- (אח שלה) אני באמת לא יודעת מה אני יעשה.. לפעמים אני נכנסת לכאלה מצבי רוחח.. אני כ"כ מתגעגעת.. ואין מה לעשות.. זה מן חוסר אונים כזה.. אתה כ"כ מתגעגע רוצה לשמוע אותו לצחוק איתו לעצבן אותו ופשוט.. לחיות לצידו- ואתה באמת כ"כ רוצה ואין מה לעשות וזה כ"כ מתסכל, כי אתה פשוט יושב ובוכה ומרב תסכול מתחיל לכאוב הבטן.. זה קשה להסביר אבל אני חייבת, חייבת להסביר. כדי שתביני, שתביני שקשה לי- אולי כדי שאני יבין.. עזבי אני מסובכת לאללה. שום דבר לא בשליתטינו. כשאנשים אומרים משפטים כאלו מעצבנים "זה ניסיון של הקב"ה" "אם הקב"ה לא היה יודע שיש בך את הכוחות להתגבר, הוא לא היה מעמיד אותך בניסיון" אז אני פשוט רוצה להרוג אותם! שיסתמו את הפה שלהם! מה הם מבינים בכלל?? אני לא עומדת בניסיון המחורבן הזה וזאת עובדה! למה כולם חושבים שהם יודעים מה ה' חושב ועושה? למה כולם מנסים להחזיר אותי בתשובה??- שילכו לעזאזל!! אני ממש מזדהה איתך בקטע של לאבד אנשים, את יודעת למה ל
תשובה
(הערת המערכת - בטעות פורסמה לשאלה זו תשובה לא נכונה השייכת לשאלה אחרת. אנו מתנצלים על הטעות ומביאים בזאת את התשובה הנכונה. עימכם הסליחה, צוות ישיבת הר עציון)
שלום,
לשאלה שלך אנסה להשיב בשני חלקים. החלק הראשון מיועד אליך, ואילו החלק השני יתמקד בבעיה המרכזית שעולה לפי הבנתי מהמכתב של חברה שלך.
ראשית, אינני חושב שאת אחראית להחלטות של חברה שלך, וממילא אין מקום לתחושות האשם שאת מרגישה. עליך ללמד זכות על עצמך שהרי את עברת שלב מכונן ובונה בחייך באותה תקופה, ועברת אותו בהצלחה. באותו שלב לא היה אפשרי מבחינתך לעזור לה בדבר, שלך עדיין לא היה ברור. איננו מסוגלים לתת את מה שאין לנו.
בקשר לשאלת הסבל בעולם ואופן ההשגחה של הקדוש ברוך הוא בעולם אינני מתיימר לתת תשובה שתתיישב על ליבה של חברה שלך ותניח את דעתה ותסכוליה. אם ברצונך בכל אופן לתת על זה את הדעת אני ממליץ בחום על מאמר של הרב סולוביצ'יק שנקרא 'קול דודי דופק' שעוסק בין היתר בבעיה זו. ההתייחסות שלו לבעיה מתמקדת באופן ההתמודדות עם הסבל, ולא עם השאלה למה ומדוע הוא קיים. עצם קיומו והתגובות של חוסר שביעות הרצון ממנו נכונות ולגיטימיות, ובמיוחד לאור זאת שאיננו מבינים את הסיבה שעומדת מאחוריו. בידו של האדם לסבול ולהתייאש מהמציאות, אבל בידו גם לפעול אחרת. האדם יכול לאזור כוח, לנסות לתקן ולעשות טוב כך שיאזן את היחס שבין הטוב לרע בעולם. כדי להסביר יותר אתן דוגמא: המורה מחליטה לפסול לך את המבחן ללא עול בכפיך ואיננה מוכנה להקשיב להסבריך. את מגיבה בעצבנות ותסכול רב ואינך מסוגלת להירגע מחוסר הצדק שהופגן כלפיך. התגובה הנכונה צריכה להתמקד ביכולת שלך להוסיף צדק בעולם כך שאירוע כזה לא יחזור על עצמו. את מכאן ולהבא תתנהגי בצורה יותר ראויה במבחנים והמורה מצידה תהא מושפעת מהתנהגותך הראויה ותתיחס באותו אופן כלפיך וכלפי אחרים.
המאמר המלא מופיע בספרים 'דברי ההגות והערכה' ו 'בסוד היחיד והיחד' של הגרי"ד סולוביצ'יק, שם הוא מציע דרך התמודדות דתית עם מציאות זו ללא מתן פיתרון לשאלת ה- למה.
בכל מקרה אני מציע לך לבחון את הדברים בעצמך לפני שאת מנסה להעביר אותם לחברה שלך. חוץ מזה אני חושב שאינך צריכה לראות במערכת היחסים שלכן כדרך להחזירה למוטב אלא קשר רגיל של תמיכה ועידוד הדדיים נורמאליים. אם היא עדיין סובלת, כפי שעולה מהמכתב, הייתי מגלה הבנה והזדהות איתה בצערה וחוסר ההשלמה עם התשובות שאינם מניחים את דעתה, ולא נוקט עמדה שיפוטית כלפיה.אם תוך כדי כך תצליחי לעזור לה לפתח עולם רוחני יותר- אשריך, אבל לא זה עיקר תפקידך כחברה. אסיים באמרת חז"ל ידועה ממסכת אבות: "הוי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה." הרב צבי יהודה הכהן קוק מסביר שאהבת הבריות לשם אהבתם יכולה לפעול באופן אוטומטי לקירובם לעולם התורה.
בהצלחה רבה,
מאור.