זקוקה לחיזוק ועצה

בע"ה

שלום לך יקרה!
מה שלומך?
ראשית, אני מצטערת על העיכוב בתשובה.
ותודה רבה על מילות החיזוק, זה משמח מאוד ועוזר להמשיך לכתוב.

אני רוצה לומר לך שאני ממש מעריכה אותך. על מה? על כך שאת מחפשת את האמת בחייך! על כך שאת לא מתייאשת, ועל כך שאת מבינה שיש דברים הדורשים תיקון, אפילו שאת לא יודעת מה לעשות עם זה- זה כבר חצי פיתרון. עצם זה שאת רק רוצה להתקרב ולהתעלות- זו כבר קרבת ה´ גדולה. כי הקב"ה מסתכל על הרצון וההשתדלות שלך.

תדעי שכל מציאות של קושי שקורה לנו - לא באה אלינו סתם אלא יש לזה מטרה, לקדם ולרומם אותנו. לכן לא צריך להיבהל, יש תקופות כאלו בחיים שמרגישים בלבול, וגם זה- מאת ה´ ולטובתנו. מניסיון- זה עובר, ובע"ה את תראי שיצא מזה רק טוב.

באמת לא פשוט להיות במצב שבו את חשה ריחוק של החברות, של המשפחה. כשהסביבה ´מפנה עורף´ כביכול, זה בטח פוגע ולא נעים. כשאדם משתנה- לטובה או לרעה, לסביבה קשה לקבל את זה. בד"כ אנשים לא אוהבים שינויים בחיים. וכשאדם שקרוב אלינו משתנה- לרוב אנו מנסים למנוע ממנו את השינוי. תחשבי אם חברה טובה שלך פתאום ממש תתחזק ותעזוב- תעבור לאולפנה חזקה יותר. איך תרגישי? לא קל נכון? אז אולי אפשר להבין את המקום שבו המשפחה והחברות שלך נמצאות. בסה"כ הם אוהבים אותך ורוצים בטובתך ואולי חוששים מהדרך שבחרת לך.
זה ממש קורה המון, אצל כולנו. וגם פה צריך להיאזר בסבלנות. יש תהליכים שלוקחים זמן.
אולי תנסי לדבר עם המשפחה (או לכתוב מכתב) שבו תסבירי להם מה את מרגישה, ומה היית רוצה שהם יעשו. תזכרי שהם באמת רוצים בטובתך.

תראי, חיזוק באמונה לא צריך להוביל לשבירת החיים הקודמים שלך. נכון, בפועל יש "איסורים" חדשים, או הנהגות חדשות- אבל השאיפה היא להגיע לאיזון בין הרצוי והמצוי. בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.
כתבת שאת מרגישה שהכול אסור. זו אמנם תחושה ראשונית שעלתה בך אבל אל תישארי בה. כי באמת לא הכול אסור. צריך ומותר לחיות בצורה הטבעית של החיים- ללמוד, לעבוד, להקים בית, להתפרנס, לשמוח וגם ליהנות ( כן כן, ליהנות...) וכו´ וזה נחשב עבודת ה´ לא פחות.

את שואלת איך מחזקים את האמונה, ואת הביטחון העצמי?
כבר מהשאלה הזו, את בעצם מבינה שאלו שני דברים שבאים ביחד. הם קשורים זה לזה.
כשם שאדם צריך להאמין בה´ יתברך- כך צריך להאמין בעצמו.
ככל שאדם מאמין בעצמו, שהוא טוב, רואה את הכישרונות, היכולות, השמחה והקדושה שיש בו- כך הוא יכול יותר להתקרב לקב"ה. כי אם הוא רואה בעצמו נקודות טובות הוא יכול לעבוד את ה´ בשמחה. יש שיר כזה של יוסף קרדונר: " תשמח, אל תראה רק את הרע, תשמח תראה את הטוב...כי גם בך יש דבר נסתר, חפש... ומצא את הטוב". לכל אחד מאיתנו יש בפנים נשמה ובפנים אנו מלאים באוצרות טובים- כישרונות, מידות, מחשבות- אם נחפש אז נמצא.
אנו צריכים להבין בשכל, ולהכניס ללב- שה´ יתברך אוהב אותנו, ושמח בנו. ושהכול בעולם הזה, זה מאיתו יתברך ולטובתנו. הקב"ה לא ´מחפש אותנו´, לראות איפה אנחנו נופלים, או במה אנחנו לא טובים. אלא ה´ רוצה שיהיה לנו טוב! שנשמח, שנצחק, שנאהב.
מישהי פעם אמרה לי שכשהיא חושבת על הקב"ה- היא מדמיינת שהוא מחייך אליה חיוך רחב! לא משנה איפה היא נמצאת, בירידות, בעליות...היא מרגישה שה´ אוהב אותה.
בכל בוקר אנו אומרים: " מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"
הקב"ה מאמין בי!
ואני צריכה להאמין בעצמי. שאני טובה. שאני מוצלחת. שיש בי כישרונות ויכולות שה´ נטע בי.

כתבתי לך שיש תקופות של בלבול, והן עוברות. אבל לא כתבתי- מה עושים בתוך התקופה הזו?
לענ"ד- מרפים. ומנסים לשמוח במה שיש כעת. גם אם זה לא מושלם עדיין.
יש שני סוגי מתחים- יש מתח חיובי שאת מציבה לעצמך מטרות- ומשתדלת להגיע אליהם. בנחת.
ויש מתח שלילי- שהוא גורם ללחץ ובלבול. "למה אני עוד לא בדרגה גבוהה?" תדעי שהקב"ה לא מצפה ממך להיות משהו שאת לא. הוא לא מצפה שתהיי בדרגות עליונות, אלא שפשוט תהיי את. כי כל אחד הוא שונה, ולכל אחד יש את הכוחות המיוחדים שלו- ולכן הקב"ה לא מצפה שתהיי משה רבנו, או כבר בגיל צעיר שתהיי רבנית אלא שתעשי מה שאת יכולה, מה שמוטל עליך לפי הכוחות שלך. ובזה- תשמחי.

את כותבת ששמעת על גלגול נשמות, תחיית המתים ודברים נוספים ואני משערת שהתחושה המרכזית שעטפה אותך זה- פחד. את מתארת מצב של חוסר בהירות כזה. מצד אחד את מאמינה בקב"ה, אך מצד שני קשה לך להבין את ההנהגה של ה´ דרך המציאות שנחשפה בפנייך.
אז באמת לא הכול אנחנו מבינים בשכל, והאמת היא שאני גם לא מבינה בעניינים הללו. איך צריך להתייחס לזה? קיימים דברים בעולם שלא יעזור אם נחקור אותם, כי הם מעבר להשגה שלנו.
הפתרון למחשבות כאלו זה לא להתעסק איתן. מה כן? להתעסק בדברים שאנו כן מבינים.
הרבה דברים בחיים שלנו יכולים ליצור אצלנו פחדים, חששות, ואולי חרדות. כמעט בכל תחום בחיים יש את הצד של הפחד. פחד מהלא נודע, ממה שאולי יקרה.
אבל ר´ נחמן מברסלב מלמד אותנו יסוד חשוב מאוד-
"כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד והעיקר שלא יתפחד כלל"
כל הפחדים הם דמיונות. אנו רגילים לומר שהעיקר שלא יפחד כלל. אבל כתוב והעיקר שלא יתפחד- כלומר, שלא יפחיד את עצמו. זאת אומרת שיש לנו בחירה איך לראות את המציאות! זה תלוי בנו. אפשר להסתכל על המציאות ולחשוש ממנה. ואז אדם יכול להגיע למצב של שיתוק. שהוא לא ירצה לפעול מרוב פחד. ואפשר גם אחרת. אל תתני למה ששמעת או ראית להפחיד אותך. זה הבל.


לסיום, כמה המלצות:
א. לימוד- אני ממליצה לך לקרוא את הספר בגן האמונה של הרב שלום הרוש שליט"א- שם הוא ממש מסביר ונותן עצות מעשיות איך להתחזק באמונה.
ב. תפילה- קחי לך זמן ביום שבו תדברי עם ה´. תתפללי שהקב"ה ייתן לך כוח, ויעזור לך להיות בשמחה, ולהיות באמונה. ושייקח ממך את כל הפחדים והמצוקות ויחליף אותן בתחושות טובות.
ג. שיחה- תמצאי חברה שתוכלי לספר לה את מה שקורה איתך. יש פסוק במשלי- "דאגה בלב איש ישחנה"- אחד הפירושים של הפסוק: ישחנה זה מלשון שיחה. כשמדברים על משהו שמדאיג אותנו- זה עוזר לנו להתמודד.
ד. תעשי דברים שמשמחים אותך- תחביב כלשהו, או עשייה חיובית שאת אוהבת. זה יכול להוציא אותך מהמחשבות, ולמלא אותך בתוכן חיובי ובונה.

יקרה,
אני מקווה שהתשובה עזרה לך.
את מוזמנת בשמחה לפנות אליי למייל, ואם תרצי נמשיך את השיחה שם (אפשר גם בטלפון)
חזקי ואמצי!!
רותם.
Rotemit02@gmail.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכול טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 1599-5000-54 סודיות מובטחת. אנחנו מחכים.