התמכרתי לצ'אט- ממש דחוף

אין הרבה פעמים שאנחנו יכולים לראות מה אנחנו שווים באמת, בלי כל המסיכות שמכריחים אותנו ללבוש בגלל הרבנים/מורות/ מחנכות/מסגרת (מחקי את המיותר) כמו בחופש הגדול.
אף אחד לא יושב עלייך, לא מעקם פרצוף, לא עושה לך נו נו נו, כלום.
רק את הקב"ה והאמת שלך.
רק בחופש הגדול את רואה גם האם כל מה שעשית עד עכשיו נובע מתוך אילוף, הרגל פשוט של חישוב תועלת-הפסד 'לא בא לי טוב כל הלבוש הדוסי הזה, התפילות ואורח החיים, אבל אני לא רוצה לעוף מהאולפנה כי אין לי מקום אחר' או...שאת באמת מאמינה במה שאת עושה, יודעת ומרגישה באמת שלהיות בת דתי'ה זה הרבה יותר מלהיות מחוייבת לאוסף מצוות שלא תמיד מובנות לך.
נכון שאנחנו כבר בעיצמו של החופש, אבל עדיין אף פעם לא מאוחר.
קחי את כל הדברים שרצית לעשות במשך השנה ולא היה לך זמן.
דברים שמצריכים השקעה, ראש טוב, והמון שקט ותראי איך את יכולה להגשים אותם בחופש.
לא מכיר את תחומי העניין שלך, אבל בגדול זה יכול להיות באלף ואחד תחומים:
ספרים שתמיד רצית לקרוא, מפגש עם חברת ילדות רחוקה, מקומות קסומים שהבטחת לעצמך שתטיילי בהם, התנדבויות רבות במוסדות שממש מחכים לידיים עובדות, לחסד אמיתי ובעיקר תהליך אמיתי ונוקב של התבוננות פנימית:
תשעה באב מאחרינו, שזה אומר שאת יכולה לקחת את המוזיקה האהובה עלייך ולהתחיל לערוך את המסע הגדול פנימה, לתוך הנפש שלך.
לראות כמה אושר אמיתי חבוי לו באמת בין השבילים של הלב שלך, כמה זיוף ואכזבה וזה גם הזמן לגלות סוף סוף האם הבניין האמוני רוחני שלך בנוי כמו שצריך או שהוא רק מחכה למשב רוח הראשון בשביל להתנפץ.
כללו של דבר, המון המון דברים שביומיום אין לך זמן אליהם ובדיוק בשביל זה יש לך את החופש הגדול.
ואחר כך, אחרי שתמלאי את הזמן הריק שלך, תגיעי לדבר הבא, לידיעה שאת מספיק בוגרת כדי להציב לך גבולות בעצמך ובאמת לדעת שאת לא הולכת לעבור אותם.
אישית, לא יודע מה כל כך מושך בצ'יטוט ממושך מול המסך.
או שתרימי כבר צלצול או שתפגשי איתם, אבל עדיין שימי לעצמך זמן קצוב, חצי שעה, 45 דקות ואחריו פשוט תגידי להם ביי.
ככה גם תדעי שיצאת יותר גדולה מהחופש הזה וגם תספיקי לעשות את כל הדברים שתמיד רצית אבל אף פעם לא היה לך זמן.
חוצמזה ובקטנה, אבל בהייה ממושכת יכולה להגדיל לך את המספר במשקפיים.
סתם חבל.

בשורות טובות

אבינועם
avinoam811@gmail.com