התמודדות עם מוות

שלום וברכה.

על פניו נראה ממכתבך שאת מורה בכיתה המדוברת, אולם יתכן גם שאת בת שכבתה של התלמידה הנ"ל.

מכל מקום, הדבר תלוי במידת הקרבה וההשפעה שלך על אותה נערה – האם אתן יכולות לדבר ולשתף בצורה נוחה את הרגשות או שיהיה מתח וחוסר נעימות, זה שיקול חשוב ביותר על נושאי השיחה והאם בכלל כדאי לקיימה. יתכן מאוד שמוטב שאדם עליו היא סומכת ומעריכה יעשה את שיחת החיזוק.

["טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת)]

באופן כללי כדאי לדבר על המוות, לשפוך מעט אור על הנושא שפעמים נתפס כמפחיד או נושא עליו לא מדברים. אדם חי, יכול ללמוד דברים רבים ממציאות המוות. בין הדברים היא עצם העראיות שלנו בעולם.

לנסות להתעלות מעל הכאב הרגעי ולשים את תודעתנו על מכלול המציאות – מה יהיה הלאה, בפרט מתוך הנקודה בה עצר האדם עליו אנו אבלים. כשאדם מת, מעשיו, כל שפעל בעולם לא נעלם – האנשים איתם הוא היה בקשר, השפעתו בוודאי ניכרת בהם. אם האדם שהלך לעולמו היה דבוק במידותיו של ה´ יתברך, חסרונו של אותו אדם לא צריך להחליש אותנו ואולי אף נחטא לאותו אדם אם כתוצאה מהעצבות נתייאש ונתרחק מהקב"ה – משום שבמעשה זה אנו מראים שמעשיו וחייו היו לשווא. בתלמוד הירושלמי, מסכת שקלים, אומר רבן שמעון בן גמליאל: " אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן...", כלומר, לדעתו אין צורך בעשיית ציון לקבר בכדי שלא ישכח זכרו של הצדיק, זאת משום שאת הצדיקים יזכרו תמיד מעצם אשר פעלו בעולם, שמם יאמר וייזכר בבתי כנסיות ומדרשות. כך גם עם שאר האנשים, עלינו לדאוג שמעשיהם בעולם, רצונותיהם ותקוותיהם לא יפסקו במותם.

כתבתי בתשובה אחרת את הדברים הבאים: אדם אשר עבר מן העולם השאיר אחריו את מעשיו בעולם, את מפעל חייו. אל לנו לרצות להעלים את תחושת החיסרון, עלינו להבין את החיסרון. לנסות לקבל מהרגשת החיסרון את אשר עלינו לעשות בכדי למלא אותו, ובכך להוסיף לעצמנו ולחברה. הצער אותו חשנו על אובדן האדם, יתחלף בהערכתנו אליו והמשכיותו. כלומר, להמשיך את הדברים למענם הם לחמו ואותם היה ברצונם להעניק לעולם. בכך, נזכור את אותם אנשים ונקדש את מותם.(https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=140649)

[כעס על הקב"ה]

בעת חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד התפללו רבבות להצלחת שחרורו, לאחר שמבצע השחרור כשל, ראיינו את אביו ושאלו אותו איך יתכן שאחרי כל התפילות והתחנונים נחשון נהרג, למה הבורא לא נענה לתפילה? האם הוא לא שמע את התפילה? תשובתו הייתה פשוטה – הוא שמע ואמר לא (לאחר שנים היו שינויים בדעותיו אם כי אין זה משנה לעצם דברינו). קשה להתמודד עם דחיה, אין אדם שיהיה מרוצה מכך שהוא לא יקבל את שביקש – יש דברים שבהם קל יותר לקבל את ההחלטה ופעמים יהיה מדובר במאמץ נפשי גדול מאוד, מה שלאדם אחד יהיה קל מאוד יתכן שלחברו יהיה קשה כקריעת ים סוף.

מהי משמעות התפילות, האם מדובר על ניסיון לכפות דבר מה על הקב"ה? מובן שפניה אל מלך עשויה להיענות בחיוב באותה המידה שהיא עשויה להיות שלילית. אם אנו מקבלים את דברי המלך מתוך הנחה שהוא משתדל לעשות את הדבר הנכון אשר צריך להעשות ביחס לתוכניות הכלליות, קל וחומר כשמדובר במלך מלכי המלכים שאינו בשר ודם – אין מה לכעוס על הקב"ה ואין מה להצטער על הדברים הטובים שהיא עשתה למען החלמתה של חברתה, להאמין שהדבר הנכון נעשה ולהמשיך להתחזק במעשיה – לא להפסיק עכשיו. אומנם ההשפעה של מעשיה לא באו כפי שהיא קיוותה, אבל הם השפיעו בעולם – לכל מעשה שלנו יש השפעה על הכלל, גם אם אנחנו לא רואים את האופן בו הם משפיעים. גם במקרה הנ"ל, כמו במקרה על נחשון וקסמן הי"ד – הקב"ה שמע את תפילותיה של התלמידה ואמר לא. אני משוכנע שהמנוחה עליה השלום הייתה רוצה שחברתה תמשיך בדרך בה היא התחילה.

אם ישנו נושא בו אוכל להועיל על ידי הבהרת הדברים או שאתייחס לדבר מה שעליו לא כתבתי - אשמח אם תאמרי לי ואשתדל לעשות זאת.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com