התכתבות עם נערה (עוד העמקה על קשר בגיל צעיר)

שלום לך!
לפני הכל, ברצוני להתנצל על האיחור הגדול במתן התשובה. אני מתנצל מעומק ליבי. אני בעצמי חיכיתי פעם כמה חודשים טובים לתשובה וזה לא היה נעים... אז סליחה מראש.


כל אחד מחפש אהבה בחיים האלה. כולנו רוצים קירבה, אוזן קשבת, כתף תומכת. כולנו יצורים חברותיים המעוניינים בקשר. חוסר בקשר שכזה הוא מייסר וקשה ואיננו טבעי לנו.

בימי קדם הדברים היו פשוטים יותר. ילד בן 13-14 וילדה בת 12-13 היו נישאים, הכפר היה מתכנס לחגוג את חתונתם, והנער הצעיר היה מייד מתחיל לעבוד בכדי לפרנס את אישתו הטרייה, והם חיו באושר ועושר...

תיאור כזה נשמע לנו בימינו הזוי במידת מה, כיצד מסוגל ילד בן 13 להיות בקשר רציני ולשאת בעול של פרנסה?! כיצד הוא יכול להתחתן?! זה לא נורמאלי...
כיום אנו חיים בעולם אחר. אדם אינו מגיע לשיא כוחו האינטלקטואלי עד שהוא מסיים לימודים רבים במוסדות גבוהים שונים ומשונים. צריך לסיים תיכון, ללכת לישיבה, לעשות צבא ללמוד מקצוע..... כיום החתונה רק נדחית יותר ויותר....
הבעיה היא שאנחנו עדיין מרגישים צורך בקירבה הזו. הרגש הזה לא השתנה. השנים חלפו והעולם עבר מהפכות אך האדם עדין זקוק לאותו קשר בסיסי.
כך נותר מצב שאנו מסתובבים בודדים ומחפשים כל הזמן קשר. כל העיסוקים שלנו, הלימודים והעבודה והצחוקים והחבר´ה – כולם לא מצליחים למלא איזשהו חור בלב שממאן להיסגר.
לכן מובן הדבר שכל מה שנדמה כמו סיכוי לקשר עם מישהי נחמדה, מיידית מקפיץ לנו הלב ומרגש אותנו מאד.

מה אומרת לנו התורה?

המשנה באבות אומרת לנו - "...בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף..."
התורה מבינה את עומק הנפש האנושית ודווקא משום כך מנחה אותנו שגיל 18 הוא גיל מתאים לנישואין. לכאורה, היינו מצפים שהתורה תאמר לנו להתחתן בגיל 13. הרי זהו הגיל שבו אנו נעשים ברי מצווה ומתחייבים. מדוע אם כן מורה לנו התורה לחכות עד לגיל המבוגר כל כך 18 בכדי להתחתן?! האם חתונה איננה מצווה ככל המצוות?! האם איננו מתחייבים בה?!
לעניות דעתי, התורה נותנת לנו כאן הנחייה סמויה: חתונה, ובכלל הקשר עם בחורה צריכה להיות מושתתים על אהבה! אנו מחכים עד לגיל 18 משום שאנו צריכים להיות מסוגלים לאהוב.
מהי אהבה ומדוע מסובך כל כך לאהוב?

בקצרה, אהבה אמיתית היא שותפות אידיאליסטית בדרך, שמלווה בנתינה אינסופית. האיש והאישה צריכים להיות מפוקסים על מטרה שווה ומשותפת, המטרה היא זו שמכוונת את מעשיהם וכיוונם בחיים. בלי זה, הם יימצאו את עצמם במקומות שונים. זהו הבסיס ה´טכני´ לאהבה.
הנתינה היא זו שבסופו של דבר יוצרת את האהבה. כשאדם נותן, הוא נקשר במושא הנתינה שלו. היכולת להיות נותן ולא מקבל, משפיע ולא מושפע, זוהי מידה שיש לקנות אותה.

אם כן, בכדי שנוכל להתחבר לבת הזוג שלנו בשאיפות משותפות וברצונות משותפים ולהיות משפיעים ונותנים, עלינו למלא את עצמנו לפני הכל. המילוי הזה הוא שמאפשר לנו לתת לצד השני. אם חלילה אנחנו נהיה ריקים מתוכן, מה יהיה לנו לתת לבת הזוג?...
דוגמא לכך אפשר למצוא במצוות "ואהבת לרעך כמוך".
התורה בעצם מצווה אותנו לאהוב את החבר כפי שאנו אוהבים את עצמנו. מה יוצא מכך? אם אדם איננו אוהב את עצמו, הוא אינו מוכן לפנק את עצמו אף פעם, אינו מפרגן לעצמו, אינו מלמד זכות על עצמו בקיצור – הוא קשוח בכל ההתנהלות הפנימית שלו כלפי עצמו – אם כן, ברור שאדם כזה איננו מסוגל להרעיף טוב על חבירו. המצווה היא להיות טוב כלפי החבר כפי שאנו טובים כלפי עצמנו, אם אנחנו רעים לעצמנו, כנראה שלא נצליח להיות טובים לחבר.

הנתינה שלנו צריכה לבוא רק אחרי תקופה של מילוי. הזמן הזה בו אנו לבד, הוא הזמן של המילוי. זהו הזמן בו אנו מתחברים לחברים, מוצאים לנו רבנים ומנהיגים, מחזקים את האישיות ואת הרצון ומבססים את השקפת העולם שלנו. בעצם – אנו עסוקים בחיפוש הדרך שלנו בעולם.

משאלתך, נראה לי שאתה כבר הבנת את כל זה, הרי מן הסתם זו הסיבה שהחלטתם "לדבר" רק בSMS. לכן באתי רק לתת עוד קצת חיזוק.

אני הייתי אומר לך לחכות ולא לפנות אליה בינתיים, ואם זוהי הבחורה שנועדה לך, אז בעתו ובזמנו תוכל לפנות אליה ולפתח קשר רציני. משהו "על אש נמוכה" ישאיר אותך עסוק במחשבות טורדניות על "מה יהיה אם..." וסתם יגרום לך צער.

"...השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ..."

אני מאחל לך הצלחה רבה וכל טוב,
יהודה.

אם תרצה להוסיף לשאול או להגיב אתה מוזמן -
judajo84@gmail.com