התחזקות ולשון הרע..

לשואלת שלום רב.
יישר כח על התחזקותך. זו משימה לא פשוטה שאכן לוקחת זמן רב ודורשת התמדה והקרבה, גם של הנאות שונות ולפעמים גם של קשרים חברתיים קודמים וסגנון בילוי.
להיות דתי אין פירושו של דבר להיות עצוב, בודד ומסכן. אנשים יראי שמים חיים צריכים להיות חברותיים, שמחים ומאושרים. התורה מדריכה אותנו "עבדו את ה' בשמחה". חז"ל ציוונו "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. רק בנצרות הנזירים היו הולכים להתבודד בהרים כדרך חיים. מקימים מנזר במדבר, מסתגרים במערה לכמה שנים, או הולכים למנזר שתקנים. מי שקורה את מזמורי תהלים רואה שדוד המלך לא היה מנותק מהחיים. הוא מבטא שם רגשות שונים - שמחה, אמונה, חברות, דבקות בה', יחד עם רגשות כגון עצב וצער. הוא חי חיים אנושיים מלאים, אבל תוך דבקות עצומה בה'. נכון, שלא כל בילוי עם החבר'ה רצוי ומותר. אם הבילוי הוא של שטות ורשעות, אם הבילוי בנוי על מעשים שליליים, על צחוקים על חבר או אדם אחר, אז ודאי זה פסול. אם הבילוי קשור לחוסר צניעות, כגון שחיה מעורבת או סרט לא צנוע, אז ברור שאנו מתרחקים מזה. אבל אם הבילוי הוא חיובי, אם הבילוי בנוי על שמחה פנימית תוך דיבוק חברים, בלי לפגוע במה שאסור, כגון טיול באופן המותר וכד', אז אדרבא ואדרבא. אינך צריכה להיות כל הזמן בכובד ראש. אינך צריכה להיות כל הזמן בחישובים וחששות. מותר לשמוח עם החברים או בלעדיהם, באופן טבעי ובריא. כל זה גם בלי לעבור על שום גבול שהוא, ואפילו בלי להתקרב אליו.
לשון הרע. זאת אכן משימה קשה. וחז"ל לימדונו "רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע" כלומר הרבה אנשים נכשלים בגזל. קצת אנשים נכשלים בעריות. אבל כמעט כולם נכשלים באבק לשון הרע. אז מה נאמר אנחנו? מה עלינו לעשות? ובכן עלינו להתאמץ עוד ועוד עד שנתגבר. "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". על האדם מוטלת החובה להשתדל ככל יכולתו. ללמוד על ערך שמירת הלשון, ללמוד את ההלכות, לדבר עם החברים ולנסות יחד להתגבש סביב השתדלות להמנע מלשון הרע, ושוב להתאמץ ולהתקדם צעד אחר צעד, עד שנצליח לאט ובמאמץ רבים לנצח.
בברכה
אפי קיציס