הריון ושיליה

שלום וברכה

א. בגמרא (פסחים כה, א) נאמר בשמו של ר' יוחנן: "בכל מתרפאין, חוץ מעבודה, גילוי עריות ושפיכות דמים", הגמרא מוסיפה (שם, ע"ב) כי במקום סכנה מתרפאים אפילו בדברים האסורים בהנאה מן התורה, אולם במקום שאין סכנה , מותר להתרפא בחומרים כאלה, רק אם התרופה אינה נלקחת בדרך ההנאה הרגילה. (מריחת משחה במקום נטילתה דרך הפה וכדומה).
ב. הרמב"ן, מוכיח מדברים אלו, כי דברים האסורים בהנאה מדרבנן, מותרים גם לחולה שאין בו סכנה (תורת האדם מה' שעוועל עמ' לז), והביאו הרמ"א להלכה (יו"ד קנה, ג).
ג. הרמ"א שם מוסיף, שמותר לרפא חולים בחומרים אסורים, כאשר רפואה זו ניתנת ממומחה לדבר, ובתנאי שלא מצאו תרופה של היתר, לפיתרון בעייתו של החולה.
ד. בכל האיסורים הנ"ל שהותרו לחולים, מדובר בחומרים אשר נשארו בצורתם המקורית, וגם טעמם נשמר. אולם אם החומרים עברו תהליך ששינה את מצבם - יש סוברים שהם מותרים אף לאדם בריא. (שם פד, יז והרמ"א שם קנה, ג בעניין שורף שרץ.) הרבה אחרונים דנו בכך* אם השרץ נעשה אפר גמור, הוא מותר אף לבריא, וכן, שמותר אף לכתחילה לאבד ולהפסיד נבילה, על מנת שתהיה פגומה ולהתירה. הדברים מבוססים על דברי רבנו יונה (ברכות פ"ו, ומובאים ברא"ש סי' לה) לגבי בושם בשם "מוסק", הנעשה מדם חיה. (ע' דרכ"ת יו"ד פד, ס"ק קצה, שו"ת אחיעזר ג לא, ונשמת אברהם יו"ד פד, ב).
ה. בנידוננו, מדובר ברקמה הלקוחה משליה, אין בזה אכילת איברי אדם, אלא רקמה אנושית, שאמנם מלאה דם, אך מופרשת מגופה של היולדת, ואפשר לדמותה לציפורן, עור וכדומה. לכתחילה, אין לאכלה, גם משום שאין זה אוכל כשר, וגם משום איסור "בל תשקצו".
ז. אולם כאשר הופכים זאת לתרופה, נראה שאפשר להקל מכמה סיבות:
א. התרופה מרה, טעמה פגום לאכילת אדם רגיל, ואין אכילתה נחשבת כשימוש בדרך ההנאה הרגילה. כך כותב הרמב"ם : "אכל שלא דרך הנאתן... שמשקין אותו דברים שחש בהן מַר מעורב עם איסורי מאכל, שהרי אין בהן הנאה לחֵיך - הרי זה מותר, ואפילו שלא במקום סכנה". (יסודי התורה ה, ח)
ב. שיעורה של התרופה כולה קטן מאד ואין בה שיעור של "כזית בכדי אכילת פרס". באופן כזה התירו חכמים לפעמים גם דברים שיש בהם הנאה. (האלף לך שלמה יו"ד רב, דרכ"ת קנה, סק"יח. וכן ציץ אליעזר ח"ו טז. אמנם ביבי"א ח"ב יו"ד יב חולק, אוך ייתכן שבהצטרפות הגורמים האחרים כבשאלתנו, גם הוא יודה להתיר)
ג. שיעורו של החומר האסור בכלל התרופה קטן מאד, והוא מהווה מיעוט בשאר החומרים המותרים הנעשים בדרך כלל מצמחים. (צ"א שם בשם מנחת כהן, דחצי שיעור האסור מן התורה, היינו בעיניה, אבל ע"י תערובות - מותר, ואינו אסור אלא מדרבנן)
מנימוקים דומים התיר הרב ולדינברג תרופה מחומרים אסורים. (עיי"ש), ונראה שגם בנידוננו אפשר להתיר ולהשתמש בתרופה זו.
ח. אולם כל הדיון ההלכתי הנזכר וכן ההיתר נכונים כאשר מדובר בתרופה שידוע שהיא יעילה, וכן, שהדבר ידוע על פי מומחה, ובנוסף, אין לתרופה זו תחליף מחומרים מותרים.
כל טוב.