הערכה עצמית..

שלום לך יקרה,
נשמע קצת פרדוקס הערכה עצמית בלי גאווה, נכון? אחרת השאלה לא הייתה עולה.
אבל זה מה שמראה שכנראה אנחנו לא מבינים נכון את המושג הערכה עצמית.
ההבדל הגדול בינהם הוא ביחס למי אנחנו משווים את עצמנו.
כשת משווה את עצמך לעצמך ההערכה העצמית שלך נבנית רק על בסיס התקדמות שלך.
הערכה עצמית פירושה להכיר את המקום שבו אנחנו נמצאים, להיות מודעים בדיוק למידות הטובות והפחות טובות, לא להפחית או להמעיט בערך עצמנו, לדעת בדיוק מה המעלות ומה החסרונות שלנו ולפעול בהתאם. כלומר, לחזק ולפתח את המידות הטובות, ולשפר את אלו שפחות טובות.
כשמבינים את זה, מיד עולה המסקנה המתבקשת שהערכה עצמית היא מידה הכרחית.
כל אחד צריך להיות מודע לכוחותיו וליכולותיו כי זה הדלק שלנו.
אדם בעל הערכה עצמית נמוכה הוא אדם שלא מנצל ולא מפתח את כל הכוחות שהקב"ה טבע בו, וחבל הדלק יקר היום..
גאווה לעומת זאת, נובעת מהשוואה שלנו לאחר. ´ממממ, אני יותר טובה/חכמה/יפה/צדיקה ממנה´, אוטומטית את מרגישה בעלות יחידאית שלך על התכונות והמידות הטובות שבך ולוקחת אותם למקום שלילי.
מנגד, ענווה פירושה לדעת שכל מה שיש לנו ניתן מהקב"ה.
אנחנו יודעים את המעלות שלנו ויודעים גם את המקור שלהם.
שנגיע להבנה שבאמת יש בנו דברים שראויים להערכה, אבל לא אנחנו הבעלים עליהם,
שחשוב שנדע במה אנחנו טובים כדי שנוכל להתקדם, אבל לא על ידי דריסה של אחרים,
אז נדע שהגענו לשביל הזהב בין מודעות עצמית לגאווה.

שמחה אמיתית זאת שאלת המיליון דולר.
מה שיפה זה שאני רואה קשר הדוק בין שתי השאלות שלך.
כי בעיני השמחה היא תולדה של הערה עצמית נכונה, וכמו במעגל קסמים - כשאנחנו שמחים קל לנו יותר להעריך את עצמנו כראוי.
השמחה מציגה בפני האדם את המציאות בעיניים טובות.
היא אומרת לנו - ´תסתכלו על כל מה שמסביב בצורה הנכונה,
הקב"ה ברא את העולם בשביל שתשתמשו בו לטוב,
הקב"ה מאמין בכל אחד ואחד מכם שימלא את התפקיד שלו הכי טוב שאפשר´
הקב"ה מעריך אותנו הכי הרבה שאפשר – מחזיר לנו מידי בוקר את הנשמה,
רק כי הוא יודע שאנחנו יכולים. המחשבה הזאת לבדה צריכה להקפיץ אצלנו את מפלס השמחה בכמה רמות.

את יודעת, אומרים שסוכות זה חג – שמחתנו. זכית ואנחנו עונים לך תשובה בסוכות.
בעל ה´נתיבות שלום´ אומר שזה לא שיש מצווה יתירה של שמחה בחג הסוכות, אלא שזו מציאות החג שיש בו שמחה יתירה ואנחנו צריכים לשאוב אותה אל תוכנו. לאחר הימים הנוראים בהם הזדככנו קיבלנו את מצוות סוכה – שבה הקב"ה מכניס אותנו איתו לביתו. כל מה שאדם מרגיש שחסר לו זה בגלל שהוא רחוק מהקב"ה, אבל בימים אלו של החג, קרובים אל הקב"ה שמכניס אותנו ואומר לנו ´תרגישו בבית´, ועל כזאת מציאות כתוב: "ה´ אלוקיך עמך לא חסרת דבר". לכן סוכות הוא זמן שמחתנו שלא חסר לנו דבר.
ואנחנו צריכים פשוט לקחת איתנו את השמחה הגדולה הזאת לשאר השנה.
סוכות. ומיד אחריו שמחת תורה. בפרשת הקללות כתוב:
"תחת אשר לא עבדת את ד´ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב",
כל הבעיות מתחילות מכך שהאדם לא שמח בעבודת ד´, יסוד המצווה הוא שהאדם מקיים אותה כי הוא שמח שהקב"ה נתן לו אותה. וזה הדרך להגיע לשמחה אמיתית, אנחו צריכים לצרוב לעצמנו בתודעה את זה שהקב"ה מאמין בנו, וטוב אלינו, ומארגן לנו בובה של חיים.
אז נכון, לא תמיד אנחנו רואים את זה. אבל הידיעה הזאת היא מה שמוביל אותנו לשימחה אמיתית.

הרבה הצלחה, שמחה וטוב!
מוזמנת לחזור עם כל שאלה,
חברים מקשיבים.