המלחמה ובקשות פרטיות.

שלום לך

אנחנו ממש שמחים שאת משתפת אותנו במה שאת מרגישה.

אני חושב שההרגשה שלך מאד צודקת ואני אסביר.

באמת בזמנים רגילים אנחנו לא מרגישים (או לא אמורים להרגיש) בעצמינו שום בעיה וסתירה בין השאיפות שלנו כפרט והשאיפות שלנו ככלל. אדרבה, הרי אנחנו רוצים להנשא כחלק מהבנין של עם ישראל, וגם כשטוב לכלל טוב לנו, אז הכל מתלכד ביחד.

אמנם יש זמנים בהם הכלל נמצא בצרה, ואז באמת הוא תופס לנו את כל ישותינו. יש זמנים מיוחדים בהם רבונו של עולם רוצה שנתמקד הרבה יותר בצד הכללי. יש לכך גם השלכות בהלכה. (למשל, חז"ל לומדים מיוסף הצדיק שאסור לאיש ואשה להיות ביחד כשיש רעב בעולם וכולם נמצאים בצרה) וכמו חייל שיוצא לחזית שהרמב"ם פוסק שצריך לא לחשוב על ביתו הפרטי אלא רק על כלל עם ישראל.

אז טוב ויפה שעכשיו כל מעייניך בטובת הכלל - אשרייך ואשרי חלקך, ובע"ה כשהמלחמה תסתיים והמצב ירגע תוכלי לשוב ולבקש גם עבור עצמך, ויתקיים בך בע"ה מה שהרמב"ם כותב לגבי הלוחמים שבזכות שהם מוסרים את הנפש למען עם ישראל, הקב"ה יבנה להם 'בית נכון בישראל'

כל טוב

טוביה
tsbias@Actcom.co.il