הכל לטובה?!

שלום,
לפני הרבה שנים נודע לאדם מסויים שאסון נורא הולך להתרחש במקום קרוב. לא היה ניתן להמעיט בחומרה ובקטסטרופה הגדולה שעמדה להתרחש ואותו אדם עמד נדהם אל מול החורבן העצום שמתקרב ובא לעולם. מדובר היה בחורבן כל כך גדול, עד לאחר שנים הפך להיות הסמל להשמדה והרס. מה עשה אותו אדם? אותו אדם עמד בתפילה מול הקב"ה וצעק תביעה חזקה וברורה: 'הקב"ה! איך אתה יכול לעשות דבר כזה? האם השופט כל הארץ לא יעשה משפט? כיצד ניתן להביא להרג של כל כך הרבה אנשים – שיכולים להיות לגמרי חפים מפשע!'
אותו אדם הוא, כמובן, אברהם אבינו, ואנחנו מדברים על סיפור סדום. [חשוב לדעתי להסתכל על הסיפור שמתואר בפרק י"ח של ספר בראשית וללמוד ממנו שמותר – ואפילו צריך (!) – לבוא בטענות לקב"ה כשדברים לא נראים בעינינו]. אברהם לא התבייש לפנות לקב"ה ולומר לו מה הוא חושב, ואפילו שמדובר בקב"ה שלכאורה לא אמור לעשות דברים 'רעים'. זאת הנקודה ראשונה: [חובה לזעוק כשאנו חושבים שדבר לא צודק].
כאלפיים שנה אחר כך ישב לו בארץ ישראל – בטבריה, רב חשוב. הדיון בבית מדרש נסב מסביב לייסורים – דברים שהקב"ה נותן רק על ידי ייסורים, ייסורים של אהבה ועוד. הוציא אותו רב, והיה זה רבי יוחנן, עצם מכיסו, והראה אותה לתלמידים. כל התלמידים שתקו – הם פחות או יותר ידעו את הסיפור שמאחורי עצם זו. 'אתם רואים את העצם הזו'? שאל רבי יוחנן. בית המדרש שתק לגמרי. 'זו העצם של הבן שלי, הבן העשירי שלי, הבן העשירי שמת לי'. ושקט דממה בבית המדרש. ופתאום, מפינת האולם שואל תלמיד אחד בשקט – 'הרב, מה אתה אומר על ייסורים?' רבי יוחנן שתק דקות ארוכות, ואחר כך אמר: 'נגעים ובנים אינם ייסורים של אהבה', אך המשיך ואמר – 'למי שהיו בנים ומתו – הם הם ייסורים של אהבה'.
הסיפור הזה מופיע בגמרא במסכת ברכות דף ה' עמוד ב'. רבי יוחנן הסתובב עם עצם של בנו העשירי – האם רבי יוחנן אמר ש'הכל לטובה'? רבי יוחנן התייחס למושג ייסורים והאם באמת הבין מדוע מתו לו בניו? האם הרגיש כי מדובר בייסורים של אהבה? והאם מוצדק לתת לאדם 'ייסורים של אהבה'? [שאלת צידוק הא-ל לנוכח מציאותם של עוולות ורוע היא אחת הבעיות הקשות המנסרות בחלל עולמה של המחשבה היהודית למן שחר ימיה ועד ימינו]. ברור שרבי יוחנן הבין יותר מאיתנו על בעיית הרוע בעולם, אך נראה לי שהעצם שנשא איתו לכל מקום אמרה כי בסופו של דבר כל התשובות שבעולם לא 'ירפאו' את החור הגדול שבליבו, ועדיין, רבי יושב בבית המדרש ודן בשאלות של ייסורים. וזו הנקודה השנייה: [שאלת הרע בעולם היא שאלה, אך נראה שאם הסובל משוכנע כי ביסוד הדברים ישנה תכלית בעלת פשר, ותכלית זו היא המעניקה משמעות וסדר לעולמו – אזי הוא מסוגל להתמודד עם סבל זה].
ונקודה שלישית: [חשוב לקחת את האירועים הקשים בחיים ולנתב אותם למקום פרקטי:] יש אנשים שחוו חוויות קשות והקימו ארגוני חסד מדהימים. אירוע קשה שמנער את האדם הוא הזמן להתחיל וללמוד על הנהגת הקב"ה בעולם, ולהעמיק ולבסס את העולם הדתי שלנו: [להביא אותנו להבנה יותר נכונה ובוגרת של העולם והדת.] לא לייסר את עצמנו יותר מידי בשאלה "למה" אלא בשאלה ["מה אני עושה הלאה?"].
בתחום הלימודי אני יכול להמליץ על המאמר 'קול דודי דופק' שנמצא בספר 'על האמונה' של הרב סולוביצ'יק ועל פרק י"ב בחלק ג' של מורה נבוכים. אני מקווה שעזרתי ולו במקצת,
רק טוב,
חיים שוורץ