הורים..

שלום לך,
כל הכבוד על האכפתיות והדאגה לאחיך!
הבעיה שאת מעלה קיימת בבתים רבים. אכן, זו תופעה מוכרת לרבים מאוד. וכן זו בעיה לא פשוטה כל כך .. מצד אחד הוא אחיך ואת מרגישה אחריות עליו שיהיה מחונך, את רוצה לדאוג לו וזה טבעי בהחלט.. אך מצד שני, את "רק " אחותו, ואת לא יכולה לחייב אותו להקשיב לך ולחנך אותו כפי שאת רוצה.. יש לו הורים ב"ה, שעליהם האחריות לחינוכו וגידולו. אני מאוד מבינה את הקושי שלך והרצון שלך לעזור לאחיך..
למרות זאת, לאחר מחשבה , עלו לי כמה הצעות שיכולות אולי לעזור. אם תרצי, את מוזמנת לפנות שוב אלי ולספר לי אם זה עזר לך או לא, אולי ננסה למצוא יחד פתרון אחר..
מתוך ניסיון שלי עם אנשים , ועם ההורים שלי אני יכולה להגיד לך ששיחה פתוחה עם הורים יכולה להועיל מאוד. את יכולה לנסות לשבת איתם , ולדבר איתם על מה שמפריע לך , על הרצון שלך לקחת חלק אפילו ולעזור להם בהתמודדות עם אחיך. גשי אליהם בגישה של נכונות ורצון לעזור, והבנה . להבין אותם שאולי קשה להם בגלל הגיל ואולי בגלל סיבות אחרות השמורות עימם.. חשוב מאוד שתזכרי לאורך השיחה, ובכלל שאלו הם ההורים שלך. קודם כל. ויכול מאוד להיות שמה שאת רואה כלא חינוכי או לא נכון, הם רואים אחרת ממך. דווקא מתוך הראיה שלהם כהורים. ואם הם לא יסכימו איתך את תצטרכי לקבל את דבריהם כי הם ההורים שלך.ובעזרת ה' כשתגדלי, ותקימי בית משלך תוכלי לחנך את ילדיך בדרך שנראית נכונה בעינך. . חשוב גם, שאת דבריך לא תאמרי להם בדיוק ברגע בו הם עסוקים באחיך. שיחה צריכה לבוא ממקום רגוע, כשיש להורים זמן וסבלנות לשמוע את דבריך.
חז"ל אמרו לנו "דברי חכמים בנחת נשמעים", אם יש לך משהו להגיד להורייך תגידי אותו בזמן המתאים , בנחת , ברוגע, בלי לחץ וכעס, ורוגז..
בנוסף, בגלל גילך הצעיר, יכול להיות שהוריך יתקשו לקבל את דבריך. אינך צריכה לכעוס על כך או להתנגד בכח. זה לא שהם לא מכבדים אותך! יכול להיות, שהם רואים את הדברים אחרת, ובגלל זה הם לא מקבלים את דבריך. את יכולה להיעזר באחיך הגדולים, לשתף אותם בתחושותיך, ואולי יחד תוכלו לדבר עם ההורים. בכלל, שיחה איתם יכולה לעזור לך, כאחותם הקטנה. אולי תמצאי בהם שותפים לתחושותיך וזה יקל עליך..

את מוזמנת לפנות שוב ולספר לי אם הצלחת להתחבר לעצותי, ואם הם עזרו לך..

בהצלחה ורק טוב!
שמחה אפרת,
simhaefrat@gmail.com