ההורים דואגים לאחותי שלא מתחתנת

שלום לך.
אמור לי מה שאלותיך ואומר לך מי אתה.
עד כמה שידוע לי, אומנם אין כזה פתגם.
אבל זו בהחלט התחושה שליוותה אותי כשקראתי את השאלה שלך.
להסתכל על הדברים מנק´ מוצא בוגרת שכזו,
לחשוב איפה את יכולה לעשות, להוסיף טוב ולשפר את האווירה,
והכל מתוך רגישות ואכפתיות.
בלי להיסחף בצונאמי הבאסה, הדיכאון ושות´, אלו דברים שממש לא ברורים מאליהם.
לכן לגמרי תרגישי חופשי לטפוח לעצמך על השכם.

הלכתי עם השאלה שלך בכמה ימים האחרונים,
וכמו שרק סיעתא דשמיא יכולה להיות,
פגשתי היום מישהי, אמא לילדים ´בגיל שידוכים´ שאמרה לי את המשפט הבא:
´שתדעי שהרבה יותר לא פשוט להיות אמא לילדים שיוצאים מאשר לצאת בעצמך,
ואני אומרת לך את המשפט הזה מהמקום של מישהי שבעצמה
לא היה לה פשוט הקטע הזה של הדייטים´.
סוף ציטוט.
בתור אחת שיכולה להיות הילדה שלה, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת הסטטוס,
המשפט הזה פתח לי כיוון מחשבה שלא חשבתי עליו לפני.
אם בא לך להשתתף איתי, מוזמנת להמשיך לשורות הבאות.
מסתבר שלהורים כל הקטע הזה בכלל לא פשוט,
מכל מיני סיבות, אם כי הם נוטים לקחת על עצמם את ´האשמה´ שבדבר,
ואם כי ילדים הם הדבר הכי יקר שיש להם, וכואב להם שכואב לילדים.
ובטח יש עוד אלף ואחת סיבות שהגיוני שהן הגורמות לתחושת הייאוש.
לא סתם חז"ל אמרו לנו ´אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו´,
ויש מי שאומר שגם אם תגיע לאותו מצב של החבר שלך, בחיים לא תהיה במקומו,
מכיוון שאנחנו אנשים שונים, עם אופי אחר, והסתכלות שונה על דברים,
ככה שגם באותה הסיטואציה, בחיים לא נראה את הדברים מהמקום של החבר.
נראה לי שבמקרה שלך, חשוב להתייחס למימד נוסף,
והוא שאנחנו לא מדברים פה על החברות שלך שלקחו פה את החיים קשה,
אלא את ההורים שלך.
וכשמדובר בהורים, בנוסף לנקודה הראשונה שהעלנו,
צריך לקחת בחשבון עוד כמה דברים, כמו כיבוד הורים (לדוגמא..).
כחלק מכבוד הורים לא יודעת עד כמה זה במקום להטיף להורים.
(חוץ מזה, שלרוב כשבן אדם מבואס טילים, לא בדיוק עושה לו את זה
לשמוע דיבורים אלו או אחרים, נכונים ואמיתיים ככל שיהיו).

מה שכן, תשתדלי את לשדר לאחותך חום ואהבה.
ובכלל, לפעמים מעשה אחד, פשוט לכאורה,
יכול לפעול הרבה יותר מכל נאום חוצב להבות זה או אחר,
לנסות יותר מלהשתדל ליצור אווירה נעימה בבית בדברים אחרים,
להשקיע בכל השאר טיפ טיפה יותר ככה שלאבא ואמא תהיה נחת.
בהחלט אפשר גם לחשוב על אופציה של לדבר,
אבל לעשות את זה לא ממקום של ´לפתוח את העיניים´ להורים,
כמו ממקום ש´ככה אני חושבת/רואה את הדברים´.
וגם לזה לבחור עיתוי מתאים, לדוג´ כשהם רגועים,
להדגיש את הערכה שלך כלפיהם וby the way לומר את הדברים.
אם נסכם: לעודד - כן, להטיף או לבקר - לא.

ושבעז"ה שבקרוב תשלחי מייל:
´לא שאני מתלוננת או משהו, וברור לגמרי שאני יותר משמחה,
אבל קצת קשה לי שלאחותי, ותביני היא הנשמה התאומה שלי,
יש קצת פחות זמן אליי, ולא שאני מקנאה או משהו בסגנון,
אבל נראה שהוא, בעלה, מעניין אותה הרבה יותר´...
שבוע טוב ורק טוב.
טוב הנראה גם לעיני בשר ודם.
רינת
rintz3@gmail.com