שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
לפני ט' באב הייתי בכמה שיעורים ובהם דיברו על זה שמאז שחרב ביהמ"ק נסגרו שערי תפילה ורק שערי דמעה פתוחים. זה גרם לי לחשוב הרבה. ואני לא מצליחה להבין. אני יודעת שהתפילה לא נועדה באמת בשביל הקב"ה אלא בשבילי כדי שאני אתקרב לקב"ה אבל כשאני מתפללת לרפואת משיהו זה בעצם לא עוזר לאותו אדם שאני מתפללת עליו כי התפילה רק מקרבת אותי לקב"ה ולא עוזרת לא להרפא מהמחלה. זה רק דוגמא אבל הנושא הזה באמת לא ברור לי וממש מפריע לי. מהאז התפילות שלי כבר לא כמו שהיו פעם.
ממש אשמח לקבל תשובה שתעזור לי..
תודה רבה
שני
תשובה
שלום וטוב.
האמרה שציטטת אכן מופיעה בגמרא במסכת ברכות. זהו מדרש שאין להבינו כפשוטו. כמו כל מדרשי חז"ל, יש להבין את המדרש בעומק הסמלי שלו. כוונת המדרש הנ"ל היא לומר שאחרי חורבן המקדש התרחקנו מעל הקב"ה, ועכשיו צריך להתאמץ יותר כדי להגיע אליו. אך אין ספק שגם היום הקב"ה מאזין לתפילותינו. בניגוד למה שאמרת, חז"ל קבעו כי התפילה יכולה לעזור לחולה להירפא ממחלתו - כמובן, אם הקב"ה יחליט לשמוע אליה.
מי שמאמין שהתפילה רק משפיעה פסיכולוגית עליו אך לא באמת עוזרת, בסופו של דבר גם לא מושפע באופן פסיכולוגי. השפעת התפילה מותנית בכך שהאדם יודע שהוא מדבר עם ה', ולא עם עצמו. ואנו מאמינים שאכן כך הדבר.