שאלה
בס"ד,
שלום לכבוד הרב!
אני משתייכת לזרם הדתי לאומי- המזרחי ומאוד מתחברת לדרך שלו,
לאחרונה יצא לי לדבר עם משהי חרדית על השקפה ועל הדרך של המזרחי והתוכחנו האם הדרך של המזרחי היא דרך טובה או לא, היא טענה שאין דבר כזה בתורה להיות באמצע, או שאתה חרדי או שאתה חילוני, והיא אף אמרה שעדיף שתהיה חילוני מאשר שתהיה באמצע, אין דבר כזה גם תורה וגם צבא ומדינה ועבודה, או שאתה רק עם התורה או שאתה רק עם העבודה, והיא אף נתנה דוגמא שרבקה אימנו כשהיא נכנסה להריון עם יעקב ועשיו היא היתה עוברת ליד בית מדרש ויעקב היה רוצה לצאת וכשהיתה עוברת ליד בית עבודה זרה עשיו היה רוצה לצאת, והיא חששה שהתינוק שלה יהיה באמצע, עד שאמרו לה שיש לה שני תינוקות בריחמה והמפרשים אומרים שרבקה העדיפה שהבן שלה יהיה רשע מאשר שיהיה באמצע,
האם היא צודקת בקשר לזה שאין אמצע בתורה, וגם איך יכול להיות שאם החזון איש אמר יהרג ועל יעבור על שירות לאומי אצל המזרחי זה מצוה?
אשמח מאוד אם כבוד הרב יענה לי תשובה מפורטת ומספקת, איך יתכן שאצלנו המזרחי יש גם תורה וגם עבודה וזה לכאורה באמצע כשהתורה אומרת שאין דבר כזה באמצע?
ובאמת אנחנו רואים שהמזרחי מידלל עם הזמן, רובם או מתחזקים ונהיים חרדים או מתקלקלים ונהיים חילונים,
ובאמת אנחנו רואים שאצל החרדים יותר קרובים לתורה ולה' ומקימים מצוות כראוי ויש פחות מכשולים ואצל החרדים מלכתחילה זה תורה, ואצלנו הזרם הדתי לאומי יש הרבה יותר מכשולים ואנחנו הרבה יותר פתוחים לחילונים, וגם אצלינו מקבלים יותר את העבודה מאשר את התורה,
חשוב לי לשמוע תשובה מספקת על מה שכתבתי, איך יכול להיות שיש כל מיני היתרים במזרחי שאצל החרדים לא מקבלים אותם, אם הדרך של המזרחי היא דרך טובה והיא הדרך, אז איך יכול להיות שהזרם הזה נראה זרם של חפיפניקים? האם זו היתה דרכו של הראי"ה קוק זצ"ל?
תודה רבה!!!
תשובה
שלום וטוב.
בין אם את שייכת באמת לציבור הדתי לאומי (שכבר שלושים שנה לא קורא לעצמו "המזרחי") ובין אם לא, חלק משאלותיך ראויות לתשובה ולעיון.
השאלה על רבקה אינה מבוססת על "דברי המפרשים", כלשונך, אלא על בדיחה חרדית ישנה. הבדיחה החרדית אומרת שרבקה חששה שבנה יהיה "מזרוחניק", שכביכול נמשך גם לבתי ע"ז וגם לבית מדרש. כאמור, זו בדיחה בלבד, ולכן אין צורך להתייחס אליה.
דרכו של הציבור הדתי-לאומי אינה דרך אמצע, אלא דרך השלמוּת והמכלול. משל למה הדבר דומה? כאילו אדם יאמר לחברו: "אתה גם מתפלל וגם לומד תורה, וכך אין לך מספיק זמן לא להתפלל כמו שצריך וגם לא ללמוד תורה כמו שצריך. אתה הולך בדרך האמצע הפשרנית. אני רק לומד תורה (או: רק מתפלל), וכך אני מגשים את האמת באופן קיצוני". האם מישהו יאמר שדרך זו נכונה?
אנו מאמינים שהקב"ה דורש מאתנו גם לשרת בצבא, גם לעסוק ביישוב העולם וכו´. נכון הוא שלפעמים זה בא על חשבון לימוד תורה וכו´, אך על כך כבר אמרו חז"ל שנחלקו החכמים האם כל היום רק ללמוד תורה או גם לעבוד, ורבים ניסו את שיטתו של רשב"י - רק ללמוד תורה - "ולא עלתה בידם". כל אבות האומה עסקו גם בתורה וגם בדרך ארץ, כפי שעולה מן התנ"ך, ואף מן הגמרא. דרך המלך היא לעשות כל מה שה´ אומר, ולא לעשות רק חלק ולהצטיין בו.
אני מודה גם שחלק מן הביקורת צודקת: דרכנו קשה יותר, כיוון שהיא מורכבת, ולכן יש לנו אולי יותר כישלונות חינוכיים. אך אם אנחנו מאמינים שזו הדרך שה´ רוצה, לא נבטל חלק ממנה בגלל שזה קשה לנו, אלא נשתדל להתגבר על הקשיים. כמובן, נלמד גם מאחינו החרדיים את הדברים הטובים שיש בהם.