דוגמא אישית בהדרכה - צניעות בלבוש

שלום.
לפני התשובה עצמה אני מבקש להודות לך על השאלה, ולומר שתחושת אי הנוחות שלך ממצב "לא מושלם" מלמדת לא מעט על האכפתיות שלך כלפי ההדרכה.
את מתארת בפירוט ובאופן מאוד ברור את ההתלבטות, אבל אם נשאל את עצמנו האם את מאוד "מיוחדת" בעניין הזה, נגלה שכמעט כל מדריך נמצא בערך באותה נקודה. במילים אחרות, הדבר שמטריד אותך – אי העמידה בכללים ובתקנות באופן מלא – אמור בעצם להציק כמעט לכל מדריך. לכל אחד יש משהו שהוא "חורג" בו קצת. בין אם בדברים שקשורים להלכה, או בנורמות שונות שקשורות לתנועה ולסניף. אז איך מתמודדים עם זה?
הדבר הראשון, אולי, הוא להכיר בעובדה שאף אחד לא מושלם וגם לא ממש מתקרב לשם. ועדיין, לתנועה ולסניף יש תביעות שהמדריכים והחניכים צריכים לנסות ולעמוד בהן. גם מחוץ לסניף כולנו "אמורים" ומנסים לעמוד בסטנדרטים שונים, ולא תמיד אנחנו מאמינים בהם בלב שלם. חלק מהעניין הוא למצוא את האיזונים הסבירים בין המטרות אליהן אנחנו מנסים להגיע (הדרכה למשל, או ללמוד בבי"ס מסוים) לבין ה"מחירים" שאנחנו משלמים.
אז מה עושים עם הפער הזה בהדרכה? איך נותנים דוגמא אישית למשהו שאנחנו לא מתחברים אליו? אנחנו מניחים שלכל מדריך יש צדדים יותר חזקים ופחות חזקים. במסגרת שנתיים של הדרכה יש גבול למספר הנושאים שמדריכים יכולים לעסוק בהם ברצינות, ויש צורך ממשי לבחור בקפידה את המטרות שכל מדריכה מנסה להגיע אליהם. אז הגיוני וסביר שכל מדריכה תברר, במסגרת התהליך שבו היא מגדירה מטרות, מהם הצדדים החזקים שלה, ומתוכם – מהם אלו שהכי רלוונטיים לחניכות, ומתוך זה יוצאת איזו השקפה לגבי "לאן אני רוצה לקחת את החניכות שלי". ואז ההדרכה מקבלת כיוון מאוד ברור, וחוסכת הרבה התלבטויות והתפזרויות. בד בבד, עדיין כל מדריכה מחויבת "ליישר קו" בדברים שהתנועה או הסניף הגדירו. כשיש קוד לבוש מסוים, למשל, ומדריכה אחת חורגת ממנו, היא בעצם מערערת את הבסיס הרחב של הסמכות והדוגמא האישית של כל המדריכים בסניף. מצד שני, העובדה שקיים קוד לבוש לא מחייב כל מדריכה להכין עליו מערכים ופעולות ולעבוד על הנושא של צניעות עם החניכות.
אז לגבי העובדה שאת לא עושה משהו מאמונה שלמה ב 100 אחוז, אלא כיוון שהסניף מחייב – זה בהחלט לא מאוד חמור כל עוד את לא "שוברת" את הדוגמא האישית של הצוות. עניין אחר הוא העמידה שלך בציפיות של הסניף כשאת מחוץ לסניף או לאחר תקופת ההדרכה. מה קורה אם את הולכת ברחוב בלבוש שלא לגמרי תואם את הקוד של הסניף וחניכות רואות אותך? מה קורה אם חניכה רואה מדריכה שלה מדברת בתפילה באולפנא? גם במצב כזה יש בעיה של שבירת הדוגמא האישית, כיוון שמדובר בנושא ערכי ולא בתקנה שהיא רק תנועתית או סניפית (כמו החובה ללבוש חולצת תנועה, למשל...). לכן בהחלט חשוב שתשמרי על דוגמא אישית בסניף ובמקומות אחרים. גם כדי לשמור על עמדת המנהיגות שלך עצמך וגם על זו של הצוות – שאת כמובן חלק ממנו. מצד שני, חשוב לזכור שיכול להיות בהחלט מצב שבו אותה דוגמא אישית היא לא משהו שאת מתחברת אליו ב100 אחוז – וזה בסדר! כל עוד לא מדובר במשהו קיצוני מדי, זה מאוד הגיוני שתהיה תחושה מסוימת של אי נוחות. כמובן שאם מאוד קשה לשאת את הפער – זה בהחלט יכול להוביל להתלבטות אם להמשיך בתפקיד או לא. אבל כאן לא מדובר במשהו גורלי וקיצוני, ולכן ייתכן שאם תשתכנעי שאת לא חייבת להיות "מושלמת", תוכלי לשלם את המחיר הקטן הזה תמורת היתרונות שיש לך בהדרכה.
עניין נוסף הוא עד כמה הנושא הזה של הלבוש הוא מרכזי בסניף. מה היחס של המדריכים והמרכזת לנושא, ועד כמה חריגות ממנו נתפסות כדבר חמור. האם את המדריכה הכי פחות מקפידה בלבוש, או שבעצם העמדות של רוב המדריכות דומות לשלך? זה מרכיב נוסף בדרך להחלטה האם אפשר להתמודד עם הפער או שבעצם הוא "מסוכן" מדי לסמכות של המדריכים שעלולים להיתפס ככאלה שאומרים דבר אחד ועושים דבר אחר.
עוד שיקול הוא רמת הבגרות והבשלות של החניכות. אם הן גדולות, ייתכן שהן מתלבטות בנושא הזה ממש כמוך. זו יכולה להיות הזדמנות לברר את הנושא, וגם לדבר בדיוק על הנקודה הזאת, של "שמירה על החוקים" (של ההלכה, של הסניף) גם כשלא לגמרי מתחברים אליהם. זו יכולה להיות הזדמנות גם בשבילך לבדוק לעומק את הסוגיה הזאת מכל מיני כיוונים. זה יכול להיות מעניין וגם לאפשר לך "לתרגם" תפיסות וערכים לשפה שלך ושל החניכות שלך, וכך גם לתרום באופן משמעותי לאופן שבו כולכן מתמודדות עם לבטים מהסוג הזה בחיי היומיום. חלק ממשימת ההדרכה הוא למידה והתפתחות אישית. המדריכים, כמו החניכים, גם הם "אמורים" לעבור תהליכים של למידה והתפתחות במשך התקופה הזאת. המקום שבו את "פשוט לא רוצה להבין", כפי שאת כותבת, הוא מקום הסתגרות ולא של פתיחות ללמידה וחיפוש דרכים לצמיחה והתפתחות. העמדה הזאת בעצם מקשה עלייך להתחבר לעמדה הבסיסית של ההדרכה, שהיא עמדה שמחפשת למידה ובירור.
ועוד משהו לקראת סיום: את כותבת שאת כבר קשורה לחניכות ותוהה "מה תעשי בלי הסניף". אני מבין שחשוב לך להדריך ולהיות בסניף, אבל אם ההדרכה שלך שוברת את הקו של הצוות מול החניכים – את בעצם עלולה להגיע למצב שבו את מדריכה "על חשבונם". ואז יש בעיה אמיתית. אם את באופן עקבי לא מסוגלת לעמוד בהתנהגות שהסניף מגדיר אותה, ייתכן שעל אף הקושי האישי שלך תצטרכי לשקול לעזוב את ההדרכה כדי לא לגרום נזק לצוות ולסניף כולו.
לסיכום: אף אחד לא מושלם, אבל יש הבדל גדול בין עשיית הדבר ה"ראוי" והמקובל (לצורך העניין – לבוש מתאים) בלי להשתכנע עד הסוף, לבין אי עשייה של הדבר הראוי (בלי קשר לשאלה מה אנחנו חושבים על זה). חריגה פומבית מהתקנון מערערת את היסודות שהצוות כולו עומד עליהם, ולכן עלולה לפרק את הבסיס של ההדרכה בסניף. התלבטות פנימית ביחס לנושאים שונים היא לגיטימית, ולעתים היא חלק חשוב מההתפתחות והצמיחה האישית שלנו. בתנאים מסוימים אפשר גם לשתף בה את הקבוצה, כל עוד מודגש שבכל מקרה אנחנו מחויבים "לעשות את הדבר הנכון" – גם אם לא השתכנענו לגמרי. לגבי השלב של אחרי ההדרכה – זה נושא שאולי פחות רלוונטי כרגע, כי באמת קשה לדעת מה יהיה ואף אחד לא יכול לצפות איפה תהיי ומה תעשי.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

קישור לשאלה דומה על הדרכה ותפילה בסניף
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=167422
קישור לתשובה על הגדרת מטרות בהדרכה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153366