שאלה
אני בת 25 ואני רווקה, אני גרה בבית עם ההורים שלי, אני מרגישה שהם מצפים שאני אהיה בדיוק כמוהם, והם לא מקבלים אותי כמוש אני. וזה בא לידי ביטוי בהרבה תחומים. זה ממש מכניס אותי לדיכאון. אין לי שום קשר איתם, אבל לא דיברנו שיחה רצינית. רק דברים טכניים. אני יודעת שזה מקשה עלי, אבל אני יודעת שאם אני אגיד להם מה אני מרגישה הם לא ייתחסו אלי ברצינות כי הם רוצים שאני אהיה כמוהם וזה נורא יפגע בהם ורק יכניס יותר מתח לי ולהם ופחות קשר ממה ששיש עכשיו. עדיף להמשיף לסבול לעצמי ולא כ"כ לכבד אותם?
הם בכלל לא יודעים איזה דברים עברתי בחיים ועם איזה דברים אני מתמודדת כי לא מדברים אצלינו בבית על רגשות ומחשבות..
תשובה
בס"ד
שלום לך!
אני מאוד מבינה את הקושי שלך.הרבה פעמים בנות בגילך שגרות בבית ההורים נתקלות בבעיה דומה. מצד אחד הן כבר בוגרות, בעלות דיעה משלהן, מקבלות החלטות משלהן. מצד שני הן עדיין גרות בבית ההורים וזה יוצר מצב שבו ההורים לפעמים מתייחסים אליהן כאל ילדות קטנות. נוסף לזה הקושי את מתארת במשפחתך, על הסגירות וחוסר הקבלה שלהם אותך.
אומר לך מה אני חושבת.
מותר לך להיות שונה מהורייך. יכול להיות שיקח לך זמן להיות שלמה עם זה בלי ייסורי מצפון, ויכול להיות שיקח להם זמן לקבל את זה שאת אדם בפני עצמך.
זה לא קורה ביום אחד, זה תהליך שהילדים וההורים עוברים.
מה אפשר לעשות כדי שזה יקרה בצורה טובה?
לדעתי כמה דברים-
א´ - להבין שהורייך הם גם בעלי ניסיון וגם רוצים את טובתך בלבד. לכן עצותיהם נועדו לעזור לך. הקשיבי להם בכובד ראש, שקלי את כל מה שהם אומרים ברצינות. צאי מנקודת הנחה שיש הרבה אמת בדבריהם, ושיש סיכוי טוב שהם צודקים.רק אח"כ החליטי על דרכך. גם אם תגיעי למסקנה שאת בכל זאת לא מסכימה איתם, שמרי בליבך על כבוד לדבריהם.
ב´- היי שלמה עם דרכך. בררי אותה טוב. היי בטוחה שאת הולכת בדרכך מתוך אמונה בה ולא כדי לעשות דוקא נגד הההורים, כמו שקורה אצל אנשים לפעמים.
ככל שתשדרי לסביבה יותר שלמות, כך פחות יפריעו לך הערות של אחרים ו"פרצופים" שעושים לך. כי תדעי שזה קושי אצלם, לא אצלך.
ג´- הקפידי על כיבוד הורים עד כמה שאת יכולה. אל תוותרי. הורייך הביאו אותך לעולם וגידלו אותך. על תוותרי על מידת הכרת הטוב גם אם הם עושים דברים שאינך מסכימה אותם. מה זה לכבד? קודם כל עמדה נפשית. יש מי שאומר שאפילו שהוריך האנשים הכי פשוטים יש לדמיין שהם נכבדים מאוד. כלומר הביטי עליהם בתור אנשים גדולים ממך, חכמים ממך. לא משנה בכלל מה דעותיהם ומעשיהם, פשוט לכבד אותם כי הם הורייך.אח"כ לבטא זאת באופן מעשי - לעזור בבית, להענות לצרכיהם, להראות להם אכפתיות - אפשר להציע להם קפה מידי פעם, להכין להם איזו ארוחת ערב נחמדה.
יש סיכוי שכשהורייך יראו את כבודך אליהם, פחות ישנה להם מה הדרך בה בחרת. הם יעריכו את זה שאת מכבדת אותם בכל מקרה.
ד´ - חזקי את הקשרים עם הורייך. זה יוסיף נחת בבית גם לך וגם להם. זה בסדר שהורייך לא אנשים שמנהלים שיחות נפש. לא כולם כאלה. אבל זה לא אומר שאי אפשר קצת לחזק את הקשר ולהיות יותר פתוחים. התחילי מדבר קטן, התייעצי עם אמך על משהו קטן. לדוג´ - איזו חולצה כדאי לי ללבוש היום? את חושבת שהחולצה הכחולה יפה יותר או השחורה? תני לאימך הרגשה שדעתה חשובה לך. שתפי אותה בהתלבטויות קטנות. ואולי גם, הכניסי חוויות למשפחתך. צאו לטיול, הכיני משחק שתשחקו יחד. הכל לפי מה שמתאים לכם. אולי דברים כאלה יחזקו את הקשר, ואולי בעתיד גם יובילו לשיחות יותר גדולות.
אין עמל לשווא - כל מאמץ שתעשי יש לו ערך. ושיפור הקשר עם הורייך ישא פרי אפילו אחרי שתתחתני. (בעז"ה בקרוב!)
הרבה בהצלחה בדרכך האישית ובקשר עם הורייך, וישר כח על הבירור!
אני כאן אם צריך. שמרית. shimritb10@gmail.com