אני פגיעה ורגישה מידי

שלום וברכה!!!

הרגישות שאת מתארת היא מתנה נפלאה. כנראה שהשקעת הרבה בקניית המידה הזו, שרבים מהצדיקים עמלו הרבה, ע"מ להגיע למדרגות כה עדינות של רגישות.

ניכר מדברייך שיש בך הערכה לכל הסובבים אותך, ואת כולם את מכבדת ומעריכה, שזה בהחלט ממצא נדיר ויפה, וכיף לשמוע על דברים כאלו בעיצומם של ימי ספירת העומר. התכונה הזו היא התיקון לתלמידי רבי עקיבא שלא כיבדו זה את זה, כנראה שלא היתה בהם מספיק רגישות, אני רואה שבך יש המון, אשריך!!

ע"מ לנסות לפתור את הבעיה צריך להבין מה קורה ברגע של הפגיעה. ברגע שאנו קולטים את הדיבור הפוגע נוצרת מין מועקה כזו בלב, כמו כדור אש כזה חם מסתובב בין הלב לגרון. רוב האנשים במצב כזה עושים אחד משני דברים. דרך אחת, להוציא את כדור האש הזה החוצה, להתעצבן ולכעוס, לפעמים גם להכות, מה שנקרא: "להוציא את העצבים", דהיינו, הרס של החיצוניות, של הסביבה. הדרך השניה (שיותר נפוצה אצל בנות) היא הרס עצמי. שלא אוכל לתאר זאת יותר טוב, מהדרך שתיארת את זה בשאלה (עצבות, בניית מחיצות מהעולם, ניתוק קשרים וכו'). אינני יודע מה עדיף, אך אין זה משנה, שתי הדרכים שליליות ואינן מביאות לבניה או לצמיחה של שום דבר (או בלעז: "זה לא קונסטרוקטיבי").

המשימה שלנו היא למצוא איזון בין שתי הדרכים האלו, והתכלית היא שנצליח לומר לחברינו דברים שמפריעים לנו בנועם, אך ברצינות. אבל, אי אפשר לעשות את זה בכלל, אם אנחנו לא מכירים את עצמנו ולא יודעים כמה טוב יש בנו, ולכן את מרגישה שזה "לא שייך" ללכת ולהגיד מה את מרגישה לאדם שפגע. בגלל שאת לא בטוחה בטוב שבך, ואת לא מצליחה לעמוד על הרגליים מול עצמך, קל וחומר שלא תעמדי מול אחרים.

ולכן חשוב לי מאוד להדגיש בקשר למה שכתבת על זה שה' מביא לך את זה כדי להרהר על מעשייך, שכל מה שכתבו בספרי המוסר על הנקודה הזו של בזיונות מאחרים וכאלו דברים, הם דיברו רק לאנשים שעומדים על הרגליים, בריאים בנפשם ומכירים את הטוב שבהם, ויש לי מאחורי כמות נכבדת של תלמידי חכמים צדיקים וקדושים שעומדים מאחוריי בעניין הזה. אדרבה, אולי אפשר לומר שה' שלח את כל הדברים האלו כדי שתשימי לב לזה שאת לא מכירה את הטוב שבך, ע"מ לעזור לך להיבנות.

השורש של תהליך הפגיעה הוא יותר פנימי והוא קשור ליחס שלנו לעולם ואיך שאנחנו חושבים שהעולם מתיחס אלינו, אבל זה כבר שלב הבא.

למעשה אני ממליץ לך לעשות שני דברים:

1. ראשית, כל ערב, את לוקחת דף ועט (לא בעל פה) וכותבת על עצמך נקודות טובות, החל מתכונות נפש טובות וכלה במעשים טובים הכי קטנים אפילו הורדתי את המים בשירותים (שזה מצוה דאורייתא), בצורה כזאת שכבר תוך חודש תהיה לך מחברת גדושה בטוב, שכולו טוב שלך. את חייבת להתמיד בזה, בלי התמדה ובלי כתיבה, זה לא יעזור, ואם מדי פעם תקריאי את זה לעצמך בקול, עוד יותר טוב. (אני ממליץ לקרוא את ליקוטי מוהר"ן סימן רפ"ב אם זה יעזור לך להבין למה אני מתכוון)

2. אם שוב קורה דבר כזה, ואת מצליחה להרגיש שאת יכולה לדבר עם האדם הפוגע (אם תתמידי בעצה הראשונה ייתכן שזה יקרה מהר), תנסי להדגיש את התחושה שלך, ולא האם אמר דבר נכון או לא נכון. משפט לדוגמא: "מה שאמרת/עשית גרם לי תחושה לא נעימה, זה ישמח אותי אם תפסיקי". אם תצליחי לפרט מה בדיוק גרם לך, או איזו תחושה זו בדיוק, זה עוד יותר טוב, אבל גם המשפט לדוגמא שכתבתי הוא דבר חשוב מאד.

וכמובן, להתפלל ולשאוב כוחות מהאהבה של ה' אליך מהאמונה שלו בך, כי עצבות זה יצר הרע גדול מאוד ו"אם אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".

נ.ב.

כתבתי באופן כללי, מכיון שלא כתבת בת כמה את, וגם מהו בדיוק האופי של הפגיעות. את מוזמנת בשמחה לפנות אליי למייל ואולי אפשר יהיה לתת עזרה יותר נקודתית בע"ה.

בכבוד והערכה

שמואל
shmuelart@gmail.com