אני הפסקתי קצת לשמור ואבא שלי לוחץ עלי (קצת על מרד גיל ההתבגרות)

שלום אחי אהובי,

כל הכבוד לך על היכולת להיפתח ולשאול.
אני מאוד מעריך את זה!
ותדע, שלא רק שאינני עצוב לקרוא את שאלותיך,
אלא שהן ממש משמחות אותי.

ולמה?
כי אכפת לך. וזו נקודה מאוד משמעותית!
אתה מחפש את האמת שלך ואתה רוצה לעבוד את ה´,
וכשאתה לא עושה את זה – זה מפריע לך.
אז כל הכבוד!

ועוד משהו - התבגרת.

איך אני מזהה את ההתבגרות שלך?
כי אתה לא עושה רק בגלל שאמרו לך,
אלא אתה מחפש את ההזדהות שלך בעניין.
אתה כבר לא הילד הקטן, ש´אבא אמר – אז אני עושה´,
אלא כבר בוגר העומד ברשות עצמו ורוצה לעשות מעצמו.

ודע לך,
שבכל מקום שבו אדם מתחיל לממש את הבחירה החופשית שלו
ומתחיל לעשות מעצמו,
יש קצת החלשות.
מדוע?
כיון שכשאין אפשרות לבחור -
אז אני עושה את מה שאומרים לי כמו ילד קטן.
וכשיש לי את האפשרות לבחור?
אז לא תמיד אצליח לבחור בטוב.
וה´ רוצה אותנו כאלה – לא מושלמים תמיד ובכל מצב,
אלא מתקדמים, נופלים וקמים.
ועל הטעויות – עושים תשובה.

אז שים לב שאתה עולה רמה וממש לא יורד.
וזה משמח אותי.
תודה!

בכל זאת, אתה רוצה להמשיך ולהתקדם,
ולבצע את הדברים – אך עם הבנה.

אז בוא נתחיל –
דבר ראשון נגדיר מה השאלות שלך.

1) איך להסתדר עם אבא (בתפילין ובאבלות על ביהמ"ק)?
2) חיזוק כללי במצוות, ובפרט בתפילה ותפילין.
3) עצב על חורבן בית המקדש.

אני אחלק אותן קצת אחרת,
כי יש לי תחושה (ואני מקווה שאני צודק – אבל רק אתה יכול לדעת),
שהבעיות קשורות זו לזו.

1) להסתדר עם אבא וחיזוק כללי במצוות.
2) תפילה.
3) תפילין.
4) ביהמ"ק.

כעת אני חייב לך הסבר למה אבא קשור להתחזקות הכללית במצוות.
(קח את כל מה שאכתוב כאן בתור ניחוש, ותנסה לראות אם זה אכן מתאים לך)

אז כמו שכתבתי לפני כן,
אתה מתחיל לחפש בעצמך, כבוגר.
לכן יש לך שאלות וספקות.

אבל איך העובדה שאבא לוחץ אותך (גם אם זה בעדינות...) קשורה לזה?
כי כשאדם מנסה לצאת מהמסגרת שהיה בה
(שבמקרה שלך זה להתקדם מנערות לבגרות),
אז אין לו ברירה אלא למרוד במסגרת הקודמת.

הלוואי וזה לא היה חייב להיות כך,
אבל המציאות היא שזה מתחיל ככה.

ולכן פתאום מפריע לך עם אבא שלך.
כי אתה רוצה להיות עצמך. מה פתאום שיגידו לך?!
זה קצת קיצוני, אבל אין לך מה לדאוג - זה יסתדר.
בכל מקרה – ככה זה מתחיל, וזה נורמלי ובריא.

שים לב לנקודה נוספת -
אבא שלך מרגיש מאוים מצדך.
הוא גידל, טיפח וחינך את הילד שלו,
ופתאום העסק מתחיל להתפוצץ לו בפנים.
אני מניח שהוא ממש מפחד שההחלשות הזמנית שלך במצוות,
תגמר בהידרדרות כללית וטוטאלית, ובסוף אולי אפילו גם תזרוק את הכיפה.
תודֶה שזה ממש לא נעים...

אז אני מאוד מעריך אותו שהוא הפסיק לדבר איתך על נושא התפילה,
אבל תפילין שזה יותר טכני (´מה הדרישה – דקה וחצי להניח ולהוריד...?!´)
הוא יותר מרשה לעצמו לתפוס אותך בזה.
אז נראה לי שאפשר להבין אותו בעניין.
אך מצד שני ברור שלך זה כעת לא טוב.

מה אפשר לעשות?
קשה לדעת, כי צריך להכיר בצורה טובה את מערכת היחסים ביניכם,
וכמה אתם מדברים ואיך וכו´.
אבל אולי אפשר לנסות לדבר איתו על זה שאתה מחפש את האמת שלך,
והלחץ מצידו רק פוגע ביכולת שלך לבחור בעצמך בדרך הטובה.
ז"א, שהוא יבין שהדברים שלו, במקום לעזור לך להתקדם,
כרגע רק מעכבים את ההתקדמות שלך.
והאינטרס שלו זה להניח לך כעת.

ייתכן שלא ניתן לדבר איתו על כך,
ותצטרך להסתפק בכך שאתה יודע
שאתה בהתקדמות ולא בנסיגה.
וחוץ מזה שעכשיו כשאתה מבין מדוע הוא לחוץ, ושהוא מאוד רוצה לטובתך,
זה יכול ממש להקל עליך לקחת את הדברים שלו בפרופורציות.

לגבי חיזוק כללי במצוות,
נראה לי שכדאי לך לנסות ללמוד קצת מספר הלכה שאתם פוסקים ממנו.
זה יכול לעזור לך להתחזק בקיום המצוות.

והמלצה חמה: יש ספר ממש מעניין (עם הומור ואחלה סיפורים)
שנקרא ´הגדר הטובה´ של הרב חיים נבון,
שעוסק בחשיבות המצוות המעשיות.
לדעתי, יכול ממש לעזור.


2) תפילה.
תפילה זה נושא ממש רגיש. כי היא הקשר החזק ביותר בינינו לבין ה´.
אצל אנשים רציניים,
הרבה פעמים התפילה נפגעת ראשונה.
כי הם לא יכולים לשחק אותה – להתפלל לה´ בלי קשר אמיתי איתו.

וזו עוד הוכחה לכך שאתה מתקדם ולא חלילה נסוג.
אם קשה לך להתפלל, זה אומר שאתה עמוק ואמיתי!

מה עושים?
א. לנסות לשפר את הקשר עם ה´ יתברך,
על ידי תפילות פשוטות מהלב שלך,
ולבקש ממנו קרבה אליו, ושיוליך אותך בדרך האמת וכדו´.
התפילות הללו מאוד אהובות לפני ה´, וגם נותנות לנו המון.
ב. לנסות לשבת ללמוד ברכה אחת או שתיים,
מתפילת שמונה עשרה.
כי כשהמילים והעניין לא כ"כ מובן,
אז עוד יותר קשה להתחבר אליו.
ג. להסתכל על הפנים של אנשים גדולים (רבנים, צדיקים וכדו´)
כשהם מתפללים. אם מתחברים לזה, זה יכול ממש לעזור.

3) תפילין.
בתפילין הייתי מציע לך לנסות להכריח את עצמך
להניח ומיד להוריד פעם אחת ביום,
רק כדי לקיים את המצווה.
אבל אל תסתפק בזה,
אחרי שקיימת - לחשוב (5-10 שניות) ולנסות להרגיש טוב עם המצווה שעשית.
עם הזמן, תראה שזה מגביר את החשק, ויהיה לך כיף להניח.
גם כאן כדאי לחזור על הלכות תפילין, זה יכול ממש לחזק.
וכמובן – להתפלל מעומק הלב לה´ יתברך,
שיעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו במהירות.

4) בית המקדש.
יש הרבה דברים שחסרים לנו מאז החורבן,
וכשמבינים ומתחברים אליהם זה ממש גורם לבכי.
א"א במסגרת הזאת להרחיב מדי,
(וגם ככה התשובה הזו ממש ארוכה. יש לך עוד כח לקרוא...?).

אז בקצרה,
בית המקדש זה בעצם המקום העיקרי של גילוי מלכות ה´ בעולם.
אתה צריך להמשיך ולפתח את הקשר שלך עם ה´,
ולהרגיש את הקירבה ביניכם.
מתוך הקשר הזה,
ממש תחסר לך מלכותו השלימה והתגלות מליאה שלו בלי שום הסתרות.

אפשר לעשות את זה,
ע"י שתחשוב כמה דברים הוא נותן לך.

ואיך הוא מנהל את החיים שלך -
למשל, כמה פעמים קורה שאנו רוצים ומנסים כל מיני דברים,
שבמחשבה לאחור התברר שהיו מזיקים לנו,
והוא שומר עלינו שלא נצליח.

אפשר לקרוא בישעיה את פרקי הנחמה (פרק מ´ והלאה),
לראות משם כמה ה´ אוהב אותנו ורוצה אותנו.
ואיך זה שמתוך כל המיליארדים בעולם הוא ברא דווקא אותך,
בתור הבן שלו.

כשתרגיש שהקשר שלכם מתחזק,
אז בוודאי גם תרצה יותר את החיבור שלך איתו.
והמקום העיקרי של החיבור, הוא בבית המקדש.
וזה בעיקר מה שחסר לנו. גילוי מלכות ה´, בלי הסתרות.

אז לסיכום –

תתחזק בכך שאתה מתקדם, ובכלל לא נסוג חלילה.
ותמשיך לחפש את האמת שלך כי זו הדרך שלך להגיע אל ה´ יתברך.
ואל תיקח קשה את ההערות בדרך,
כי בסה"כ אוהבים אותך ורוצים בטובתך.
ובעז"ה תצליח לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו, ולצאת מחוזק.

אשמח לחזור ולעמוד לרשותך.


באהבה ובהצלחה, אביה.