שאלה
זה זמן רב שאני בהתדרדרות אני בתפילת שחרית, פעם הייתי קם לפני תפילה ונשאר לאחריה, היום הרבה פעמים אני כלל לא מתפלל במניין ואני רק מניח תפילין לקריאת שמע ולתפילת שמונה עשרה.
החלטתי לעצור את עצמי.
אבל אני מרגיש בעצמי שאם אני בבת אחת ישנה את הרגלי אחרי כמה זמן אני יקרוס, לכן אני חושב שכדאי שלאט לאט ובהדרגה אני ישנה את המציאות הזאת שכבר כטבע שני בי.
השאלה היא מה הם סדרי ההדרגה האפשריים, איך לשנות את ההרגל. אלו דברים בתפילה חשובים יותר ופחות, על מנת להגיד או לא להגיד בתחילת המסלולו.
תודה רבה,
מקווה שהשאלה הובנה,
ויישר כח על כל השותים ועל עצם זה שאתם קיימים.
תשובה
בס"ד ליקבה"ו
שלום לך שואל יקר!
ראשית שמחתי לראות את הרצון שלך להתגבר ולהפסיק עם זה.
בהתחלה אענה ישירות על שאלותיך, אח"כ אשתדל להוסיף בע"ה מעצמי עוד קצת על העניין כולו.
בהחלט אתה צודק שלעשות את זה ביום אחד זה לא טוב. ישנם מעטים שעובדים באמצעות מחתכים, ובמיוחד אם אתה מרגיש שאתה לא כזה אז הכי טוב לעלות בהדרגה.
אז מה הכי חשוב?
כתבת שאתה מניח תפילין לקריאת שמע ותפילה.
מכיוון שמצוות קריאת שמע היא מן התורה, אז הכי חשוב זה לקום בזמן לזמן קריאת שמע. מכיוון שזמן תפילה הוא אחרי זמן קריאת שמע אז אין סיבה שתפספס אותו... אומנם יש אפשרות לקום, לטול ידיים, לברך ברכות התורה, להניח תפילין, לקרוא קריאת שמע בלי ברכותיה ולחזור לישון (עדיף מאשר לקרוא אותה שלא בזמנה), אך מן הסתם בתור הרגל אתה לא רוצה את זה.
אז בעצם לקום לזמן קריאת שמע זה הכי חשוב (אם לא לפי מגן-אברהם, לפחות לפי הגר"א). ואם לא הספקת את זה, אז זמן תפילה הוא חשוב גם כן.
כמובן שהכי הכי טוב אם תוכל לקום ותיקין, אבל דיברנו על הדרגה, לא?
אבל למה בעצם אנחנו לא קמים בבוקר?
קודם כל יכול להיות שבגלל סיבות טכניות. הולכים לישון מאוחר (כמו שאמרו פעם- מי שהולך לישון כמו כלב לא יכול לקום כמו אריה), אין שעון מעורר או שהוא לא מספיק חזק או שמכבים אותו מהר מידי.
אם הסיבה היא טכנית, אז מביאים פיתרון טכני- לקבוע כלל שלא הולכים לישון אחרי שעה מסויימת, קונים שעון מעורר טוב, שמים אותו קצת רחוק מהמיטה כדי שנצטרך לקום, וכדו´.
לפעמים זה פשוט קשה. אבל למה זה קשה? הרבה פעמים (לא תמיד!) המדד של הקימה בבוקר משקף את הרצון שלנו לחיות. את השמחה והכיף שלנו בחיים. יש לך אח קטן או אחות קטנה? אתה בטח יודע שיש להם כלל- מעירים את כל הבית בשש וחצי בבוקר. "אמא! למה את עוצמת עיניים?", "אבא! איפה הרגליים שלך?". ככה מנקצים לכולם. למה הם ככה ואתה אחרת? כי כיף להם בחיים! לכן הם גם לא רוצים לישון, כי הם [חיים] את החיים.
זה לא אומר שמי שלא קם בבוקר הוא בטח בעל פוטנציאל להתאבדות, או לפחות אישפוז ארוך טווח בבית חולים לחולי רוח. אבל זה מעיד משהו על החיים שלנו.
אז מה עושים?
קודם כל מחייכים.
בנוסף לכך, לפני שהולכים לישון חושבים על כמה דברים טובים שרוצים לעשות מחר (אגב, כדאי לנסות לדאוג שיהיו כמה כאלה על הבוקר), ומבקשים מה´ שיתן כוח לקום.
מחליטים שמחר פשוט קמים, ומבינים שמחר היצר הרע הולך לנסות לסדר אותנו, אבל אנחנו לא ניתן לו. מחליטים עוד פעם ועוד פעם, ובסוף זה עובד או לפחות עוזר למזער נזקים...
ואת האמת, תמיד אפשר ללכת על הכלי הבלתי-קונבציונאלי, והבלתי-חביב בעליל. לבקש מאבא או אמא, או אח או אחות או כל מי שזה יהיה. להעיר אותנו פעם אחת. לנסות פעם שנייה יותר חזק. בשלישית ניתן גם להכניס אגרוף קטן בצלע, ואם בכ"ז החלטנו להתחפש לפגרים- כוס מים רעננים (מומלץ בתוספת קרח, ואם אפשר אז על עמוד השידרה...) שנשפכים עלינו על הבוקר הם סגולה נפלאה מכל גדולי ישראל לקום.
יש צד שעדיף שזה יהיה אבא, כי הוא, בניגוד לאח או אחות, לא יקבל ממנו כאפה לאחר מכן...
תכל´ס, אם אתה רוצה לקום אתה תסכים גם לזה.
אבל בינינו, בן אדם שצריך לקום, קם. אז פשוט תבין למה אתה צריך, ולמה [זה הדבר הכי פשוט והגיוני שבעולם- אדם שרואה שהגיע הבוקר, פשוט קם]. בלי למה. בלי כמה. בלי איך. פשוט קם.
חיים טובים אחי היקר!
עדיאל
calev72@gmail.com