איך נער/ה יכול/ה להדריך?! (ועל תפקיד ההדרכה בכלל)

שלום.
עלית על שאלה מעולה, מעניינת וחשובה, שגם מעסיקה לא מעט מדריכים צעירים. הרי מדריכים נמצאים בשיא גיל ההתבגרות שלהם, ובאופן טבעי הם עסוקים בגיבוש של זהות, ערכים ותפיסות. זו תקופה סוערת ומרגשת, אבל גם רוויה שאלות ותהיות. אז מה פתאום הוא הופך ל"מחנך"?
אז נתחיל. אפשר להסתכל על "חוסר המושלמות" של המדריך כעל יתרון ולא כחיסרון. בעצם, המטרה המרכזית של ההדרכה איננה העברה של ידע. המטרה הבסיסית שלו גם לא בהכרח קשורה לחינוך לערכים. הדבר היסודי שממנו המדריך מתחיל, הדבר הראשון שמדריך בונה ונשען עליו הוא הקשר האישי בינו לבין החניכים. המשימה הראשונה היא להגיע למצב של "דיבור". של ביחד. דווקא העובדה שהמדריך צעיר, מכיר את העולם של החניכים שלו, לא מושלם, לא צדיק, מלא התלבטויות – היא הכלי שמאפשר לו ליצור קשר טוב עם החניכים. גם החניכים עצמם מרגישים יותר בנוח לדבר עם מישהו ולשתף מישהו שהוא לא "סופרמן" ומודל מושלם לחיקוי, אלא נראה ומתנהג פחות או יותר כמותם.
מושלמות היא דבר שמאיים על אנשים ממוצעים. היא יוצרת תחושות אשם, קינאה, עוינות ופחד מביקורת. לכן המדריך נמצא במצב מצוין להתחיל פתח קשר. עדיין, למדריך יש תפקיד והוא ממש לא יכול לעשות מה שבא לו. הוא בהחלט צריך להשתדל ולשים לב למה שהוא עושה.
אז אם הוא לא סגור על עצמו, איך הוא אמור לחנך לערכים שהוא לא לגמרי מאמין בהם? אז דבר ראשון – יש המון המון ערכים ורעיונות שאפשר וצריך "להעביר" לחניכים. מתוכם כל מדריך יכול לבחור מעט מאוד, אבל כאלה שהוא יותר מתחבר אליהם. לפעמים זה דורש איזה בירור, מה ממש מעניין אותי וחשוב לי. אבל עדיין, אני חושב שתוך זמן לא ארוך מדי, כל נער יכול לסמן כמה דברים שנראים לו מאוד חשובים. למשל, מישהו מאמין בערכים של איכות הסביבה. חשוב? בהחלט! מישהי שמקפידה מאוד על מצווה מסוימת (רק אחת!). ראוי? בטח! אז משם מתחילים. שימי לב שלא אמרתי "משהו שבו המדריך מושלם". ממש לא. אלא משהו שחשוב לו ושהוא די מאמין בו. האידיאל המנחה בחינוך והדרכה הוא לא "להיות מושלם", "להיות טוב", אלא לשאוף להיות טוב. זה הבדל מהותי. אני כמדריך או מורה יכול בהחלט לדבר על החשיבות של תפילה כהלכתה, גם אם אני לא מצליח להתפלל כך. מה שכן, אסור לי להציג את עצמי כאילו אני כן. במובן הזה כולנו באותה סירה. כולנו משתדלים ומדברים על ההשתדלות שלנו. מדברים על למה זה חשוב, מה מניע אותנו, איך כל אחד מאיתנו רואה את ההתמודדות וכו'.
במיוחד בהדרכה, הדבר המהותי הוא לא "לגרום לחניכים להיות טובים". המשימה החשובה היא ליצור מקום שבו אפשר לדבר על דברים בלי לחץ, מקום שבו יש הבנה, אמפתיה ואכפתיות – גם ובעיקר לאנשים לא מושלמים. הדבר המרכזי זה להיות ביחד, לדבר ביחד על דברים ולהרגיש שאנחנו לא לבד מול העולם ושלא רק אני כזה לא מושלם – כולם כאלה. וזה בסדר. ואז אפשר לנשום עמוק ולהמשיך הלאה. כך שבעצם אפשר לומר שמטרת המדריך היא ליצור לגיטימציה לחוסר מושלמות ובאותו זמן לתת מוטיבציה להמשיך ולשאוף אליה.
ועוד מילה על החצי השני של השאלה. אמנם ההדרכה היא יותר בשביל החניך מאשר למען המדריך, אבל לא לגמרי. המדריך מחויב לחניך באופן מוחלט. הוא אחראי לרווחתו ולשלומו. החניך לא מחויב כלפי המדריך. ובכל זאת, אם המדריך לא מרוויח משהו מההדרכה, אם הוא לא לומד, צומח ומתפתח – זה בעצם פוגע גם בחניך. היופי הוא שזה לא בא אחד על חשבון השני, אלא להיפך. כשהמדריך מתפתח, ההדרכה שלו איכותית יותר. כשהמדריך מתוסכל וסובל, איכות ההדרכה שלו יורדת. לכן חשוב ליצור כלים שמכוונים לתרום לשני הצדדים בו זמנית.
אז לסיכום: מדריך ממש לא צריך להיות מושלם בשום דבר. הדוגמא האישית המרכזית שלו היא החשיבה, השיתוף והבירור לגבי ערכים ונורמות, והמחויבות העקרונית למסגרת (לשמור על הכללים במסגרת הסניף). כדי לאמץ ערכים לא מספיק לשנן אותם – צריך לדבר עליהם, להתווכח ולהתלבט. וזה אחד מהדברים שמדריכים יכולים לעשות יותר טוב מכולם.
בהצלחה!
אוהד
שאלות? ביקורות? ישר לאתר או למייל:
nuvy23@gmail.com