אז איך עובד העסק הזה עם ה'?

שלום לשואלת היקרה!
ראשית אני חייבת לציין שכיף לי לקרוא שאכפת לך, שאת בן אדם אמיתי שלא ישקר לעצמו. כי אחרי ש"יוצאים לעולם" וכבר אין מסגרת ששומרת ומלמדת, כל כך קל לנו לעשות את זה לפעמים... לחיות ככה "פסדר" איכשהו. מאמין על בערך ככה... אני אהיה בסדר עם ההוא שם למעלה, והוא יהיה בסדר איתי. וזהו.
אשרייך שאת לא נותנת לעצמך לשקוע בבינוניות כזאת!

עכשיו בטח תגידי, על מה היא מדברת? היא לא שמה לב שאני שקועה כבר עמוק בפנים?!? אז זהו, זה שזה מפריע לך מוכיח שאת לא! אחרת היית חיה עם זה בלב שקט.

אז תחזיקי חזק, כי אנחנו ממריאים!!!

תחנה ראשונה: מחנה סיירים, פעם כשהייתי חניכה:
באחד הלילות העבירו לנו "חוג רשות" שקראו לו "שיר אהבה בדואי" מי לא יכנס לשיעור כזה? אז ניכנסתי.

את מכירה את השיר? או שפשוט נמשיך וניסע אל המדבר?

אז ככה, הבחור נווד. זורם, מחפש את עצמו... נסחף ברוח. שכח מהאוהל, שכח מהעלמה... קול קורא לו לנדוד. יכול להיות שהוא אפילו לא בחר בזה. זה המדבר, זו הרוח, אלה החיים שלו. סוחפים, גוררים, שוחקים... מלאים ספקות ושאלות, צמאים למים... והוא בדרך. מחפש.
לעומתו יש את הבחור מ"רואים רחוק רואים שקוף". גם הוא במדבר, גם לו קוראת הרוח, גם הוא פורש כנפיים, גם הוא צמא, גם הוא מחפש. רק שבניגוד לבחור הקודם, יש לו שורשים, והוא מבקש אותם. הוא זוכר מאיפה הוא בא.
את יודעת מה קרה לשניהם? לראשון (שיר אהבה בדואי) העלמה ברחה, היא לא פריירית: "ברוך שובך בוגד, אחוז היטב במוט האוהל, כי גם אותי סופה נודדת סחפה". לשני (רואים רחוק רואים שקוף) העלמה שלו דווקא חיכתה: "שבתי אל ביתי למצוא שאת איתי עד בוא הדרך אל סופה"...
ננחת חזרה במחנה: אני לא זוכרת איך אבל, לא תאמיני, הם טענו שהשיעור הוא לא על בינו לבינה אלא על התפילה. (הורסים שירים הדוסים האלה, אני אומרת לך...)
אני לא זוכרת איך הם בדיוק הסבירו את זה, כי כמעט התעלפתי להם במקום (כמו שאת רואה החוויה הטראומטית נשארה חרוטה היטב). אבל רציתי להגיד שיש בזה משהו: זאת אומרת הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא יכול להיות ממש דומה לסיפור הזה.
לא תמיד אנחנו בתוך חממה של אולפנה, הנה, עכשיו אנחנו במדבר שומם, שיש בו שאלות, ורוחות שקל להיסחף איתן... ומה שהתרגלנו זה כבר לא זה, ואנחנו מחפשים יותר, ואנחנו מחפשים אמת. ואנחנו נודדים ומתרחקים...
נדודים זה לא דבר רע. גם שאלות וקשיים בעבודת ה´ זה לא דבר רע. כמו שאחרי טיול ארוך, לומדים להעריך את הבית, אפשר ללמוד ולהיבנות משאלות וקשיים:
הנה, סיפרת לי שקשה לך עם התפילה, שאת מרגישה במן משא ומתן עם הקב"ה ושזה... לא הרגשה משהו. אז אולי זה בדיוק הזמן ללמוד על התפילה על משמעותה ועל הדרך שהיא פועלת?

- רגע! רגע! רגע! הראש שלי עסוק במיליון ואחת דברים אחרים, ויש לי המון שאלות ובעיות עם עבודת ה´, ואין לי זמן עכשיו ללמוד על הכל ולעומק? מה עושים?

לפה בדיוק נכנסים שני הנוודים שלנו. הנווד מ"שיר אהבה בדואי" זרק את הכל ושכח, וככה גם איבד את אהובתו... לעומתו הנווד מ"רואים רחוק רואים שקוף" יצא לדרך אבל... שמר על חיבור לשורשים. גם כשהוא התרחק ונדד, הוא המשיך להיות "כעץ שתול על מים" מחובר בשורשים, גם כשבוערת בו אש.
הנווד ב"שיר אהבה בדואי" דומה למי שזורק הכל – אם הוא לא מבין, לא מתחבר, לא מרגיש שזה אמתי, אז הוא פשוט לא עושה. לעומתו הנווד מ"רואים רחוק רואים שקוף" דומה למי שלא מבין, שיש לו המון שאלות וקשיים, אבל הוא ממשיך לבקש שורשים. לעשות מעשים, גם כשהוא לא מבין, גם כשהרוח סוחפת אותו... לא קל לו לנווד הזה, אש ומים ביחד. אבל המאמץ שווה, אהובתו חיכתה לו.
יש שאלות, ויש רוחות מדבר... וזה טוב, זה אומר לנו שיש לנו לאן להתקדם, והרי זו מטרתנו בעולם, להתקדם ולהתקרב לקדוש ברוך הוא.

כבר אמרתי לך שיש פה סיפור רומנטי? (-:
וברצינות: עבודת ה´ היא מצד אחד מלחמה, שדורשת המון מאמץ וכוח, וכמו שהזכרתי מקודם, להמשיך ולעשות גם כשלא מבינים, אבל מצד שני, חייבים לשאול וחייבים להבין. המטרה שלנו היא להתחבר לקדוש ברוך הוא. התפילה היא דוגמא מצוינת לעניין: לנשים אין אמנם חובה להתפלל, אבל הן קיבלו על עצמן... ויש גם דברים שהן כן חייבות... (ואם תרצי אפשר להרחיב על זה)
בתפילה מצד אחד אנחנו אומרים טקסט, וחשוב שנגיד אותו. אמרנו אותו גם בגן כשלא הבנו אותו, ואם נמשיך להגיד אותו, אולי יום אחד גם נבין ונתחבר אליו. אבל התפילה לא אמורה להיות מס שפתיים, וגם לא משא ומתן עם הקדוש ברוך הוא. היא אמורה לגרום לנו להתחבר, להתקרב אליו, ועל ידי ההתקרבות שלנו אליו, נוכל לזכות בטוב שהוא מביא לנו.

- רגע, אז התפילות שלי לא שוות בעצם כלום? כי הן לא מחברות אותי לקדוש ברוך הוא, אז למה לי בעצם להתפלל?

תמשיכי להתפלל כי אלו בדיוק השורשים שהנווד ביקש. אלו שהשאירו אותו קשור לאהובתו גם כשנדד והתרחק. המצוות שאת מקיימת גם בלי כל הכוונות הנשגבות עושות בדיוק אותו הדבר, הם השורשים שלך. וכמובן שגם עליהן הקדוש ברוך הוא נותן שכר, כי עשית אותן, כי התאמצת, כי המשכת לעשות גם כשהיה לך קשה! ותמיד הרי יהיה לנו קשה במשהו...
ואגב, השורשים האלה זה לא רעיון שלי, וגם לא של המשורר שכתב את השיר: תציצי רגע בפרקי אבות (יש את זה אפילו בסידור, אחרי מנחה של שבת) פרק ג´ משנה יז:

"הוא היה אומר, כל שחכמתו מרבה ממעשיו , למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרבין ושרשיו מעטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיה יז), והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.
אבל כל שמעשיו מרבין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מעטין ושרשיו מרבין, שאפלו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (שם), והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי."

מה חז"ל אומרים לנו שם? שהמעשים שלנו, הם השורשים שלנו! המעשים האלה שאנחנו עושים גם בלי ה"חוכמה" בלי להבין ממש, הם מה שמחזיק אותנו!

שואלת יקרה, אמרת שאת מרגישה שאת צריכה לחזור בתשובה. צדקת. אבל אין מה להיבהל מזה. כולנו כל הזמן צרכים לחזור בתשובה. לנסות להתקדם עוד. להתקרב יותר לקדוש ברוך הוא. לאדם "חילוני" שעשה שינוי ענק, והתחיל לשמור תורה ומצוות יש הרגשת סיפוק לפעמים... לנו, אלו שגדלו בבית דתי, אין את הפריבילגיה הזו, אנחנו חייבים לעבוד קשה, ולהתקדם לאט לאט, צעד צעד. בלי קפיצות ובלי שינויים שנראים גדולים. ולא, זה לא קל להיות יהודי...
ואת יודעת, ייתכן וההרגשה הזו שלך, שאני כבר לא מאמינה כמו שהאמנתי פעם, היא סוג של קריאה לנדוד, לחפש, כדי שבהמשך, תהיי מחוברת הרבה יותר!

ומה אני ממליצה לעשות?
ראשית, לזכור שזה לא קל להיות יהודי. ואיש לא הבטיח לנו פקיניק. רק עבודה והרבה עבודה. (אם כי לפי מה שכתבת את לא נשמעת עצלנית בכלל, אז בטוח תסתדרי עם זה)
שנית, לזכור שהקדוש ברוך הוא זה לא מורה קשוחה של "תהיה ילד טוב, תקבל הערה חיובית ביומן - תהיה ילד רע תקבל עונש". הוא אוהב אותנו, ורוצה רק לתת לנו טוב. אם נדע להתקרב אליו (והוא נתן לנו הוראות מדויקות איך לעשות את זה) נזכה להרגיש את הטוב הזה. כן,זה דורש מאמץ, אבל תאמיני לי שזה שווה!
וטיפ אחרון, אני ממש ממליצה בחום ללמוד נושאים שאולי קשה לך אתם. את לא מבינה למה להתפלל? תלמדי על התפילה. גם הלכות, אבל בעיקר על המשמעות שלה. קשה לך עם מצוות אחרות? יש ברוך ה´ המון ספרים והסברים...
גם אם אין הרבה זמן ללמוד, חמש דקות בבוקר, או אולי לפני השינה, בנושא שאת רוצה לברר, לימוד כזה בהמשכים... זה ממש מומלץ!

ולמקרה שאת לא מכירה: שיר אהבה בדואי: http://www.shiron.net/artist?type=lyrics