אופנוע

שלום רב

ככלל חז"ל אינם מקבלים את הקביעה שיש לאדם גורל קבוע מראש. ההפך הוא הנכון יש אינספור מאמרי חז"ל על כך שכמעט כל גזרה מגבוה ניתן לשנות עד כדי כך שנאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש מן הפורענות". על כן אנו מרבים בתפילות מידי יום ושעה כדי לחלות פני א-ל עליון לשנות את פני הדברים. אמירות כמו "מה שאמור לקרות יקרה" אינה נמצאים בדרך המלך של היהדות, אלא שומה על האדם להשתדל, הן במעשים והן בתפילות, שיקרו דברים טובים.



כמו כן ככלל חז"ל מעצימים את אחריות האדם על מעשיו, ומורים שאל לו לאדם להיכנס לסכנה שאינה נצרכת כי "השטן מקטרג במקום סכנה" כלומר שבמקום מסוכן אדם חשוף יותר, ויתכן שבעקבות מעשה זה אכן "גורלו" ישתנה לרעה. אנו רואים כיוון זה במצוות מפורשות בתורה כמו מצוות מעקה או הציווי "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד", ובצרור אמירות של חז"ל הפזורים ברחבי הש"ס (עי´ למשל שבת ל"א ע"ב).

כאשר דנים בכניסה למקום סכנה יש שני קריטריונים שעולים בעולם ההלכה:

1. הצורך – מספר אחרונים עמדו על כך שלעיתים מותר לקחת סיכונים אם המוטיבציה מאוד חשובה. אחת הדוגמאות שהם הביאו היה הצורך בפרנסה שלשמו מותר להסתכן על אף שאותו מעשה הנעשה ללא צורך ראוי אסור. (עיין שו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי´ י´ ועוד).

2. רמת הסיכון – כמעט כל דבר שאנו עושים במהלך חיינו כרוך במידה מסוימת של סיכון. די אם נראה את הסטטיסטיקה של תאונות בנסיעה ברכב כדי שנבין שבכל נסיעה יש סיכון. אך כבני אדם אנו מוכנים לקחת באופן נורמטיבי רמה מסויימת של סיכון. חז"ל מנסחים את זה בקביעה שדבר שרבים עושים אותו "שומר פתאים ה´" (שבת קכט ע"א), כלומר הקב"ה שומר עלינו, וכל עוד אנו חיים חיים נורמטיביים אל לנו להסתכל על כל מהלך מתוך פחד מפני הסכנה האורבת לנו. ברגע שאנו חורגים מהנורמה הכניסה לסכנה אינה מותרת.

ביחס לאופנוע קשה לקבוע מסמרות האם הרכיבה מותרת או אסורה אך לאור הנ"ל אפשר לקבוע שאם המוטיבציה היא במסגרת הנהלות החיים הסבירה, וצורת השימוש באופנוע אינו חורג מרכיבה נורמטיבית על פי החוק ואינו נכנס לסיכונים מיותרים אין לאסור זאת על פי ההלכה.

כל טוב

יוסף סלוטניק


(התשובה התקבלה מהרב יוסף סלוטניק)

רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2