אבא שלי נפטר ואני בוכה בלי הפסקה

אחד הפעמים בחיים בהם אנחנו מרגישים הכי לבד שבעולם, הם בדיוק המקרים האלו, שאנחנו מאבדים מישהו שגם אם ממש לא נתאמץ, אנחנו פשוט לא רואים את החיים שלנו ממשיכים בלעדיו.
וכל ים האנשים שפולש פתאום לבית שלנו. פרצופים שמזמן לא ראינו וכאלו שאנחנו רואים לראשונה.
אנחנו יודעים שהם באמת משתדלים וגם אף פעם לא נשכח להם את החסד הזה, שהם עשו בזה שניסו להפיג לנו קצת מהתהום הזו שנפערה לנו בחיים, אבל מה לעשות שבאופן אירוני זה רק מחדד לנו אותה יותר, בעיקר אחרי שהשקט המקפיא הזה שב ומשתלט לו על הבית.
והבית שלך, שהתרגלת לראות אותו דבוק ומחובר לאדם שכל כך אהבת...נראה שכבר לא ישוב להיות אותו הדבר
ואבא שכל כך אהבת, נהפך לך מדבר חי ומוחשי, שחיבק, וצחק, וחייך ועודד ל...זיכרון כואב שמזכיר לנו כל פעם מחדש, עם הנשימה הראשונה של הבוקר, כמה שהוא לנו בהיעדר שלו.
אבל בתור אנשים מאמינים, שחיים את הידיעה ונושמים המילים שהולכות בעוד כמה ימים לנקוב לנו ישר ללב, מתפילת 'ונתנה תוקף': " אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר. כחציר יבש וכיץ נובל וכצל עובר וכנען כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף " נראה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו גם הפעם, מה הקב"ה, אבא שלנו רצה מאיתנו מתי שהוא החליט שתם המסע של האדם שלנו.
בדרך כלל המילים האלו לא באות לנו טוב ולכן אנחנו משתדלים לעבור הלאה, לדברים יותר שמחים, אבל פעם בשנה אנחנו מאולצים לחשוב על כל העניין הזה, של החיים והמוות ועל כמה שאנחנו בעצם זמניים כאן, בעולם הזה.
כי למה למרוח? אנחנו לא כל כך מתחברים לעניין הזה של 'עולם השקר' וכל תכלית האדם מכוונת לעולם הבא, עולם הנשמות, קרוב קרוב לקב"ה איפה שאבא שלך נמצא עכשיו וגם הלב שלך...זה לא ממש איכפת לו.
הוא פשוט רוצה עכשיו להרגיש, לגעת, לחוות, לשמוע את הקול של אבא שלך שהלך שנלקח ממך ואף אחד לא שאל אותך אפילו, ביקש רשות, ואף על פי כן, ולמרות שזה ייקח קצת זמן, סופו של דבר, אם באמת נחשוב על כל העניין הזה נבין שאם נמחיש לעצמנו את הדברים האלו, בדבר הארעיות של העולם הזה, אם באמת ננשום את המושגים האלו של העולם הבא, ממילא גם הכאב יילך ויפחת.
תעני לעצמך מה היית מרגישה אם אבא שלך היה בא אלייך בחלום, עם פנים קורנות מאושר ואומר לך שבכל החיים שלו פה, בעולם הזה איתך ביחד, הוא לא הרגיש כל כך מאושר, כל כך שליו ורגוע כמו שהוא מרגיש עכשיו 'שם' 'למעלה' מוקף בכל האנשים היקרים לו שנפטרו כבר, מוצף באהבה של הקב"ה ...
לא, אל תביני לא נכון, ברור שהוא מתגעגע אלייך, וחושב עלייך, ומתפלל אלייך, אבל העולם הזה, שהוא נמצא בו עכשיו...זה פשוט עולם אחר. ..במובן הפשוט של המילה.
אנחנו אוהבים את החיים, אבל נראה ששכחנו שהחיים האמיתיים מתחילים שם, למעלה, לאיפה שאבא שלך הלך ואם תקדישי לעצמך רגע, ותנגבי קצת את הדמעות, אז תראי בעצמך מה לימד אותנו המסילת ישרים:
"והנה, מה שהורונו חכמינו זיכרונם לברכה הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (אבות ד, ו): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא".
כל החיים האלו שלנו, כל הסרט הזה שאנחנו נמצאים בתוכו, מה לעשות אבל זה ממש לא בשביל לדפוק עוד כמה שטרות בבנק, לעשות יופי של קריירה ולסדר את עצמנו כלכלית.
נכון, זה נשמע קצת רע כי מה לעשות שזה בניגוד גמור לכל השקר שאנחנו אוכלים כל יום כל היום, אבל זה לא מתחיל בכלל.
אנחנו כאן בשביל לתקן, לעבור בצורה הטובה ביותר את הפרוסדור שלנו, ולהמשיך הלאה, לחיים של החיים ועל זה בדיוק נאמר ש"צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים"
מה המשמעות של המשפט הזה?
הרי אנחנו רואים שרש"י כבר לא נמצא איתנו יותר, וגם הרמב"ם וכל הצדיקים ואנשים שהכרנו ביום יום שנטבחו ונרצחו בפיגועים וכו'...כבר לא נמצאים מולנו, ומצד שני אנחנו רואים אנשים רשעים שלא רק שהם חיים, אלא הם גם חיים טוב ולא מפסיקים לחפור לנו, יש להם מכונית ליגה ובית ענק חבל על הזמן והם עושים כל כך הרבה רעש....ממש חיים....
אלא מה, שכנראה שיש למילים האלו, חיים ומוות משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שנראה לנו במבט ראשון.
אין יום או שעה בכל העולם היהודי שהשם של רש"י או הרמב"ם לא מוזכרים בו, ואנשים חושבים עליהם ועל דבריהם כל הזמן, נהפכים בזכותם לגבוהים יותר, מורמים יותר, זכים יותר והנה באה המילה...חיים יותר!
כמה קבלות לעתיד, וכמה מעשים טובים ונצחיים, מוקפאים בכספת של הקב"ה נולדו וצמחו מתוך מיתתם של הרבה נערים ונערות שנרצחו על קידוש ה'?
כמה עולמות נבנו בנצח בגלל שאנחנו לא מפסיקים להזכיר ולחשוב עליהם ועל מעשיהם?
ומנגד, אדם יכול לחיות, אבל לחיות כמו בהמה, חיה, אמבה ולהיות מת...
אבא שלך כך נראה סיים את התיקון שלו בעולם, את השליחות שלו ונראה לי שאם יש מישהי שרוצה שיהי'ה לו הכי טוב שבעולם זאת הבת שלו
ואם הבת שלו הייתה יודעת שעכשיו, ברגע הזה, שטוב לו, ואין דבר שהנשמה יותר רוצה מאשר לסיים התיקון שלה בעולם (כמובן, רק כאשר הקב"ה מחליט והדבר נעשה ממנו) אז כן, עדיין יש כאב וחיסרון על זה שהוא כבר לא איתנו, אבל מצד שני, כשאנחנו חושבים כמה שהוא מאושר עכשיו, אז נהי'ה לנו קצת יותר קל להבין שחוץ מהכאב הזה יש כאן סיפור על נשמה שחוזרת למקום שהיא כבר 65 שנה שאפה ללכת אליו.
אני בטוח שבזמן הזה של הכאב, שחשבת על אבא שלך שהלך ממך למקום אחר, חשבת גם על האבא האחר שלך...
נכון, את לא רואה אותה מבחוץ, ובמבט ראשון נראה שהוא גם לא יכול כל כך לגעת בך או לחבק כמו שהיית רוצה, אבל אם תסתכלי קצת פנימה, אז אולי תגלי שיש עוד דרכים לחבק ולגעת ולהרגיש חוץ מאשר הדרך הפשוטה.
אני מניח שהלב שלך שבור, שזה אומר שגם אם אבא שלך לא היה נפטר בחודש אלול, גם אז התפילות שלך היו קורעות את השמיים ועכשיו? ששערי שמיים גם ככה פתוחים, תחשבי מה את יכולה לעשות עם הלב הזה שלך, עם כל הבכי והכאב הזה...
לא, זה לא דבר פשוט להוליד לעצמך לב שבור, ואם הגמרא שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום , כנראה שזה מצריך זמן ומאמץ ואת זה הקב"ה הביא לך ביחד עם זה שאת מרגישה שהוא לקח את אבא שלך.
מה עוד, שיש לך עכשיו סנגור בשמיים, נכון, ואני כותב עוד פעם, אני מניח שאם היו שואלים אותך היית מוותרת על הרעיון של הסנגור ורוצה את אבא שלך לידך, אבל אנחנו באמת מאמינים שיש כאן מישהו שמכוון את הדברים ומגלגל אותם לטווח הארוך.
תקשיבי לנשמה שלך, ובעיקר ללב השבור שלך, תוציא החוצה את כל הכאב שיש לך, לא בריא לשמור על דברים בבטן ותתני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה ותראי...שגם לזמן יש סגולות משל עצמו.
ותזכרי שדווקא מתי שאת מרגישה הכי לבד...בחושך, במערה, דווקא אז את תראי אותו, את הקב"ה ובאמת תרגישי, שחיבוק, זה הרבה יותר ממילה או מגע

שתהי'ה לך כתיבה וחתימה טובה
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלם"

אבינועם
Avinoam811@gmail.