שאלה
היי, רציתי לשאול לגבי משהו שמפריע לי מאוד.
איך זה הגיוני שאני מקאנה במישהי שאני כל כך אוהבת?
למה קשה לשמוח בדברים טובים שקורים לה?
ניסיתי כל הזמן להסתכל על אנשים שהם מתחתי בתקווה שאולי זה יעזור לי אבל זה לא עוזר.
איך אני יכולה לשמוח במי שאני ? זאת השאלה שלי.. ושהדברים שלי יש יספיקו לי והמתנות שהשם נתן לי יהיו הכי בישבילי ?
אשמח לתשובה ???? תודה
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על היכולת שלך להתבונן באמת במה שאת חשה, לא להדחיק ולא לבטל את הדבר, ולנסות להתמודד עם המצוקה הזו.
הקנאה קיימת בתוכנו. היא חלק מהתכונות האנושיות הקיימות בנפשו של האדם. היא קיימת בתוכנו כי חלק מהדרך שבה אנו מתבוננים על עצמנו היא בהשוואה לסביבה שלנו ולאחרים. לעתים יש בה גם ברכה מסוימת, שכן היא לעתים מצליחה לדחוף אותנו לעשות יותר ממה שהיינו עושים בלעדיה. חכמינו לימדו בין השאר ש״קנאת סופרים תרבה חכמה״. זו הסיבה שלא ניתן לבטל אותה לחלוטין.
אולם, כמו כל תכונה אנושית, יש לה גם צללים. חלק מהצללים הוא מה שאת עצמך תיארת - קושי לשמוח בשמחת אחרים שאנו מקנאים בהם, וזה כמובן לא מוביל למקומות טובים. להפך.
ובדיוק כפי שכתבת: הדרך להתברך מעט ממנה, ולהיזהר מכל הדברים השליליים שהיא מעוררת היא על ידי תשומת לב והודאה על מה שכן יש בנו, על הטוב שאנחנו משיגים, על מה שאנחנו עצמנו יצרנו, על כך שאנו משתחררים מלמדוד את עצמנו לאור האחרים ומבססים את הערכתינו העצמית על מה שבאמת קיים בתוכנו עצמנו, ובעיקר - על ההכרה העמוקה שהטוב שיש בחברים שלנו לא בא על חשבוננו, ואפשר שגם לנו וגם להם יהיה כל הטוב הכללי.
וההתמודדות הזאת כדאית, כדי שנוכל להשתחרר ולרצות בטוב שלנו עצמנו מצד מה שהוא ובטוב שלהם מצד מה שהוא.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה