שאלה
א. יש הטוענים שאסור לעמוד בצפירה מכיוון שזה מנהג גויים.
כיצד יש לנהוג?
ב. מה העניין לא לקחת חלק ביום השואה? ישנם אנשים שלא מייחסים חשיבות ליום זה בשום צורה. -(בעיקר חרדים), הרי אנו מצווים לזכור ולספר.
יש האומרים שזה מעין "הצגה" ליום אחד.
תשובה
שלום רב לשואלת,
א. לגבי השאלה האם יש בצפירה משום מנהג הגויים, שאלה זו נידונה בהרחבה בשו"ת של הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה חלק א סימן כג)וכן הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (עשה לך רב ד, ד) ושניהם מסיקים שאין בעמידה בצפירה שום בעייה של חוקות הגויים, כיון שהגדרת האיסור אינו כל דבר שגויים עושים, (ואגב, לא ברור שיש מנהג כזה לגויים) אלא רק דברים שגויים עושים בלי טעם, או עושים לשם פריצות, אבל דברים שגויים עושים, ויש בהם טעם, כמו לעמוד לכבוד אנשים שמתו, אין בכך איסור, (כמו שאין איסור לעשות עוד הרבה דברים שגם גויים עושים).
לכן אין כל איסור לעמוד בצפירה.
כמו כן הרב אריאל כותב שכיון שאין איסור לכן צריך לעמוד בזמן של הצפירה, כדי לא ליצור מתחים מיותרים בין הציבורים במדינת ישראל.
ב.הרבנות הראשית בעקבות בעייה שהתעוררה אחרי השואה שאנשים לא ידעו מתי ימי הזכרון של קרוביהם קבעה הרבנות את יום הקדיש הכללי ליום י´ בטבת (עוד בשנת תש"ט). יום זה נועד כמובן לאמירת קדיש על כל אלו שלא נודע זמן פטירתם, וממילא להתייחדות עם זכרם.
שנתיים לאחר מכן (תשי"א)מדינת ישראל קבעה את יום השואה בכ"ז בניסן וזאת בגלל שמרד גטו ורשה פרץ בערב פסח, (יום השואה והגבורה), אבל דחו את התאריך כדי שיצא אחרי פסח בזמן מתאים יותר.
ישנה בעייה שבחודש ניסן לא מספידים, ולכן, רבנים רבים ערערו על הקביעה של מדינת ישראל את יום השואה בכ"ז בניסן.
באופן כללי, הציבור החרדי, והקשר שלו למדינה הוא שאלה סבוכה מאוד, שלא ניתן לתאר אותה על מצע קצר זה, אבל באופן כללי מאוד ניתן לומר רק שהחל מקום המדינה ועד היום, (ויש בזה התפתחות אצל כל מיני אנשים בציבור זה לכל הכיוונים) השותפות עם המדינה בציבור זה אינה אלא שותפות של בדיעבד, מעין סטטוס קוו, בלי שהמדינה תאמר לנו מה לעשות. (יש מקום כמובן להרחיב בזה, אבל בקווים כלליים זה הכיוון) לכן, אין כל כך שאלה, כיון שאותו ציבור שלא מציין את יום השואה, לא מציין אותו גם בעשרה בטבת (כיון שבשבילו גם הרבנות הראשית היא חלק מהיחס למדינה) וגם לא מציין את יום הזכרון לחילי צה"ל ויום העצמאות. וגם לא שואל את עצמו למה לא ללכת לצבא, כיון שהשותפות עם המדינה היא שותפות מאוד מוגבלת לדידם, ואין להם כל כך ערך במדינה באופן כללי, הם מתייחסים פחות או יותר (מי פחות ומי יותר) אל המדינה כמו כל מדינה אחרת, שיש בה חובות שחייבים לקיים, ומה שלא חייבים, לא עושים. לכן לפעמים עצם זה שיש חוק, זה כבר גורע מיום מסויים, כיון שזה נתפס כחלק מהשלטון החילוני.
בברכה
עקיבא כהנא
akiva.ka@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם