נאנסתי ובגלל זה אני מתרחקת מהדת

שבוע טוב,

אוי....

כואב כל כך לקרוא את מה שעבר עלייך.

מכל הכיוונים. בראש ובראשונה – הפגיעה הנוראה בך. משהו שלא כופר. שלא תוקן. שלא קיבל את ההכרה שאת ראויה לקבל. התהום שהפילו אותך לתוכה.

ואז התיאור של ההתרחקות. התרחקות מריבונו של עולם. התרחקות מעצמך. פגיעה בעצמך. וכעס. וכל מה שסובב סביב זה.

מאיפה יונקים את הכוחות ? איך מפסיקים את הנפילה ? האם יש דרך לצמוח מהמקום הזה ?

כן.

ואיך מתחילים ?

קודם כל – לחבק את עצמך. שאת עצמך תכירי בכך שלא את הפושעת כאן. את הקרבן. פגעו בך. רמסו אותך. את היית במקום אחר ודחפו אותך לבור. ריבונו של עולם מבקש את הנרדף ופוגע בפושעים. לא בנפגעים. את יודעת היטב מי הפושע פה. זה לא את.

ואז להתחיל לקום. לאט לאט. לטובתך. לדאוג לעצמך. לחיים שלך. לבריאות שלך. לאפשרויות הפתוחות בפנייך. לאופק שקיים.

שערי קימה לעולם לא ננעלים.

ביסודו של דבר – החיים שלך הם בידיים שלך. לאת עצמך יכולה להביא להם גאולה. לעשות טוב בעולם. לעצמך. לנפגעות אחרות. לחלומות שלך. לתקוות שלך.

זה חלק מתכלית הקיום שלנו. להיות בעולם התיקון וביכולת לבנות את עצמנו מחדש, ולא להניח לאף אחד לגזור עלינו את הייאוש ואת אי-מציאת הנחמה.

שערי חיים פתוחים בפנייך.

ואם תרצי עוד – אשמח.

כל טוב וגאולה