מקווה כסגולה ללידה- רווקות

התשובה ניתנה על ידי הרבנית מיכל טיקוצ'נסקי במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל

שלום רב,

אני מבינה משאלתך, שמדובר בשאלה תיאורטית המטרידה אותך. אינני יודעת מהן נסיבות ההיריון אך אני מניחה שאת מתכוונת לרווקה שומרת מצוות, שבשל גילה ובשל העובדה שלא מצאה בן זוג החליטה ללדת מתרומת זרע.

כיוון שהתשובה מתייחסת לשאלה תיאורטית, אפרט על משמעות גזירת הריב"ש שכידוע מכוחה רווקות אינן טובלות כיום לנידותן. ואתייחס בכלליות לאפשרות המעשית לטבילה כזו.

חורבן בית המקדש השפיע על תחומי הלכה רבים. מועדי-ישראל שינו את צורתם מימים של עליה לרגל, לימי שמחה משפחתית וקהילתית. למעשה, שינה את פניו כל סדר "מועד". השפעה בתחום שונה לחלוטין היא השינוי שהתחולל בכל הלכות טומאה וטהרה- בסדר "טהרות" שכמעט נעלם מחיינו. בימי הבית אישה נטהרה מטומאת נידה על מנת שתוכל להיות טהורה לאכול בתרומה אם היא בת או אשת כהן, או כדי לאכול חולין בטהרה אם היא אשת "חבר", או כל אחת לצורך כניסה למקדש. כיום נותר הרכיב האיסורי של נידה לבעלה. הליך הטבילה הפך להיות מעניין שבינה לבין עצמה ובינה לבין הקב"ה, לעניין ש'בינו לבינה' והרווקות פסקו מלטבול.

טבילה של רווקות נאסרה מכוחה של גזירת הריב"ש (שו"ת ריב"ש סימן תכה) המובאת בדברי הבית-יוסף (יורה-דעה, סי' קפג):

כתב הריב"ש שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה

והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה

והאריך בדבר וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה

כדי שלא יבואו לידי מכשול, בהסתלק ממנה איסור נדה החמור.

כעולה מן ההפניה הקצרה הזו אל תשובתו המנומקת והארוכה של הריב"ש, נושא אי-הטבילה של הרווקות הפך להיות להוראה מחייבת שעניינה בשמירה ובהקפדה על טהרת המחנה ועל צניעותן של בנות ישראל.

בתקופות קדומות נדיר היה למצוא נשים רווקות בגילאים בוגרים. כיוון שהאב היה מקדש את בנותיו מגיל צעיר כחלק מחובתו לדאוג לפרנסתן ורווחתן.

כיום תקופת החיפוש המתמשכת והרווקות כסטטוס אפשרי הם אתגר חברתי ודתי: הצורך להגן מפני פריצות. בפרט שאיסורה של פנויה הוא איסור חמור פחות מאיסורה של אישה נשואה לאדם זר. מעמדו של האיסור מצטרף להוויה חברתית שבה ההתנסות המינית בגיל צעיר ובלי מחויבות ארוכת-טווח אינה נתפסת כאסון. להיפך, בחברות מסוימות נדמה שלא ניתן לבסס מערכת יחסים יציבה מבלי לקיים זוגיות מלאה עובר להחלטה.

על כן, הצורך לגדור בפני העבירה כפי שמובא בתקנת הריב"ש קיים ונוכח ביתר עוז כיום. תקנת בנות ישראל זו, היא תרגום חי ומוחש להוראת התורה "כי יקח איש אשה": להקדים את קדושת הזיווג לזיווג. גזירת הריב"ש היא מימוש של התפיסה הרחבה של צניעות וקדושה.

האם הגזירה הזו חלה במקרה שעליו את שואלת? אם הטבילה נעשית ללא הכנה, ללא הסרת חציצות וכל עניינה הוא החוויה הרוחנית של הטבילה והסגולה שבה, אזי אין סיבה לאסור. שכן גזירת הריב"ש נוגעת לטבילה מטהרת ולא לטבילת סגולה. וכמובן, שאין מברכים על טבילה כזו.

לשם ההשוואה, ר' יוסף חיים בן אליהו, בעל שו"ת רב פעלים התיר טבילה של ערב יום כיפור לנשים כשברור שהטבילה אינה מטהרת אותן מנידותן אך יש בה הפן הרוחני של טבילה במקווה. וכדבריו:

כי כאן כאשר טובלין...בשביל טהרה לתפלה נקייה וכיוצא

...גם אין קוצצין הצפרניים

וגם אין סורקין את שער ראשם

והרי בזה חסרו כמה דברים הנהוגים בטבילת אשה לבעלה

וזה היכר גדול להם שזאת הטבילה לא תועיל לטהר האשה לבעלה

אלא רק משום טהרת הנפש ונקיות לעבודה ותפלה של ימים נוראים

ולכן אין למחות בידם על זאת כן נ"ל כעת והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר (שו"ת רב פעלים, ח"ד יו"ד סי' טז)

אף כאן, ראוי שהטבילה תיעשה ללא ההכנות הנדרשות לטבילת נידה, וגם אין מברכים על טבילה זו שאינה טבילת חובה.

בברכה,

מיכל

הרבנית מיכל היא ראשת בתי המדרש במכללת הרצוג