ללא נושא

שלום וברכה.
בתורה נאמר שלש פעמים איסור בשר בחלב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט ועוד), ובאמת איסור זה מן התורה אינו אלא לאכול בשר (בקר) שבושל בחלב. אולם כדי להרחיק מהאיסור גזרו חכמים הרחקות נוספות, כמו איסור בשר עוף בחלב, הרחקת האכילה בין המינים, הפרדת הכלים ועוד.
אמנם, היה זמן שהגזרה לא התקבלה על כולם, וכך מעיד התלמוד כי "במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב". (מסכת חולין דף קטז, א). אולם להלכה נפסק: "וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה ...ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשעו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה, ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה... לפיכך אסרו כל בשר בחלב. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ד).
אחרי שהתקבלה הגזרה להלכה, לא חילקו הפוסקים בהרחקות בין סוגי הבשר: "אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות". (שולחן ערוך יורה דעה סימן פט, א)
אולם, למעשה יש מנהגים שונים בזמן ההרחקה בין בשר לחלב; שש שעות, ארבע, שלש, ואפילו שעה אחת.
מהו המקור להבדלים בזמני ההרחקות?
בגמרא (חולין קה, א) מסופר על אמורא (מר עוקבא), האומר שמנהגו להרחיק בין בשר וחלב מסעודה לסעודה. נחלקו חכמים בכוונת דבריו; יש שפירשו, שהכוונה לפי מנהג אותם הימים, לאכול ארוחה ראשונה בשעה השישית (שעה זמנית), וארוחת ערב - לאחר צאת הכוכבים, ואם כן, מרחק הזמן בין שתי הסעודות הוא שש שעות. (רמב"ם,)
מכיוון שהוראתו של מר עוקבא התקבלה להלכה, לפי זה צריכים גם בזמננו להרחיק שש שעות בין בשר וחלב. הפוסקים גם נימקו זאת; הרמב"ם - בגלל הבשר שנשאר כל השעות הללו בין השיניים, והטור הסביר - בגלל טעם השומן שנשאר בפה.
יש פוסקים שהעירו שהרחקות אלו הן בשעות זמניות, (שעה זמנית = תלויה בעונה. מחלקים את היום ל 12 חלקים שווים, בקיץ – השעה ארוכה, ובחורף – קצרה) ונמצא שבחורף הזמן קצר יותר, כארבע שעות או אפילו שלש שעות בלבד. זהו כנראה המקור לנוהגים להמתין שלש או ארבע שעות.
אולם, יש שפירשו בכוונת דברי מר עוקבא, שאסור לאכול בסעודה אחת בשר וחלב, אבל בסעודות נפרדות, דהיינו אם אחר אכילת בשר, סילק את השולחן (ובזמננו - מפנים השולחן) בירך ברכה אחרונה, ונטל ידיים - מותר לאכול מיד חלב אף ללא הרחקת זמן.
בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן פט,א) פוסק כדעה הראשונה, וכותב שצריך להרחיק שש שעות, ואינו מזכיר כל אפשרות לקיצור זמן זה.
לעומתו כותב הרמ"א (שם) שהאשכנזים נהגו לפי הדעה השנייה - לחכות שעה אחת בלבד בין בשר לחלב, ובלבד שיסלקו את הכלים ויברכו ברכת המזון. אולם הוא מוסיף, שיש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, "וכן נכון לעשות". וכתבו על זה האחרונים, שכך המנהג גם אצל רוב האשכנזים ולכל מי שיש בו ריח של תורה. ורק בשעת הדחק, כגון חולה, יכול לסמוך על הדעה המקילה. למעשה, ישנם עדות הנוהגות לכתחילה להרחיק רק שעה (ההולנדים)
נמצא, שלספרדים שש שעות (או קצת פחות) היא הנהגה מעיקר הדין, ובאמת כך נהגו גם רוב האשכנזים. אין הבדל בהרחקה זו בין כל סוגי הבשרים.
המנהג בבית נקבע על פי מנהג האבא. (איני יודע מקור להבדל בין בשר בקר לבשר עוף), וכך עלייך לנהוג, עד שתתחתני ב"ה, ואז יקבע המנהג של הבעל.
כל טוב.