שאלה
שלום לרב,
אני בת 21 דתייה אבל הולכת עם מכנסיים.
לפני כשנה וחצי התחלתי לצאת עם בחור מקסים. נפגשנו בצבא, שנינו דתיים, הוא בחור רציני שגם למד בישיבה וממשפחה טובה, והכל זרם והיה טוב. היינו במערכת יחסים רצינית שנה וחודשיים, אהבנו מאוד, ראינו עתיד ביחד וכבר התחלנו לדבר על חתונה. עד שיום אחד הוא דיבר איתי ואמר שהחליט להיפרד אחרי שהייתה לו שיחה עם ההורים והוא הבין שזה מפריע לו שאני הולכת עם מכנסיים, כי הוא היה רוצה שהילדים שלו יחונכו בדרך מסוימת והבנות יראו אמא שהולכת עם חצאיות. אני נותרתי פגועה והמומה.. לא חשבתי שכך זה יהיה הסוף שלנו ועוד בגלל משהו חיצוני. כל חיי הלכתי עם חצאיות אבל בשנים האחרונות עברתי למכנסיים מטעמי נוחות (קר לי מאוד ואני לא מרגישה בנוח שרואים לי את הרגליים). במשך הזמן שהיינו ביחד כן עבדתי על עצמי וניסיתי ללכת יותר עם חצאיות.
3 חודשים אחרי הפרידה דיברנו והוא אמר שרוצה שנחזור וננסה לעבור תהליך ביחד כדי שזה יצליח. חזרנו ואני עכשיו במחשבות לגבי הרמה הדתית בכללי שלי והחצאית בפרט. אני מבינה את זה שלמען החינוך של הילדים צריך להשתדל יותר ברמה הדתית, ואני מוכנה להשתדל בשבילו וללכת עם חצאיות, אבל קשה לי להתחייב ב100 אחוזים שלא אלך עם מכנסיים, ועוד קשה לי לראות את עצמי בעתיד בעז"ה כאמא ולקבל החלטה כזו עכשיו.
הייתי שמחה אם הרב יסביר לי את החשיבות של החצאית, ואם זה באמת כל כך חשוב, שהרי היום אולי עדיף ללכת עם מכנסיים שיהיו יותר צנועים. ודבר נוסף כמה זה נכון לוותר על זה למען מערכת היחסים שלנו? והאם יש מקום להגיע לפשרה?
תשובה
שלום
אני מאד מבין את תחושותייך ומאד מסכים איתו.
התאהבות (עם כל חשיבותה) אינה עיקר בנישואין, אלא האהבה עיקר.
התאהבות היא תחושה, ואהבה היא חיים של אמת נשמתית משותפת. ייעוד משותף.
כאשר אדם ורעייתו רבים, הם אינם מאוהבים. אך הם אוהבים. משום שהיסוד המאחד אותם אינו תלוי בהרגשה ההווית אלא באמת שממעל, ההופכת אותם לאדם אחד בעל שני גופים שלעיתים מתווכחים.
מהי אותה אהבה המגלה את האמת? זו האמת האלוקית שיצרה נשמה אחת בעלת שני גופים. נשמה המתפרטת בהוראות התורה, אשר היא העומדת ביסוד הזוגיות הנצחית והבריאה.
ניתן לקרוא לאהבה זו גם בשם ייעוד משותף.
לפיכך, ההתעקשות שלו על חצאית היא התעקשות על אהבה נשמתית ומחוייבות תורנית כבסיס לקשר, ולא רק תחושת התאהבות.
חצאית אינה המלצה אלא חובה הלכתית, כמו כשרות ושבת.
התורה אוסרת על אשה לגלות שוק משום שזה אינו צנוע. שוק הוא עד הקרסול לרוב הפוסקים. ישנה דעת מיעוט של החפץ חיים, ששוק הוא הירך עד הברך, ולכן לדעתו אפשר לגלות מתחת לברך (כך שהברך תהה מכוסה אף בישיבה). יש שנהגו כמותו, למרות שזו דעת יחיד ולמרות שרבינו הרצי"ה התבטא שהיינו מוותרים על קולא זו של החפץ חיים.
על כל פנים, דעתו היא המינימום המותר במנעד ההלכתי הלגיטימי. אין דעה מקלה יותר.
לגבי מכנסיים, הבעיה העיקרית היא שניכרת צורת הרגל מעל הברך וזו בעיה אף שיש כיסוי.
לכן חובה ללכת עם חצאית שבה הצורה אינה ניכרת, ולא עם מכנסיים שבהם הצורה ניכרת, גם אם הברך תהיה מכוסה על ידי המכנסיים.
אם את חשה שלא בנח עם חצאית שמגלה את רגלייך, אדרבה, מתחת לחצאית כסי עם גרב או עם מכנסיים נשיות. או לבשי חצאיות ארוכות. וכך תעשי את ההלכה לפי כל הדעות, ולא רק בדוחק כדעת החפץ חיים.
לבוש של מכנסיים בימינו מקבל טעם נוסף בעייתי, והוא האמירה פנימה והחוצה שאינך מתלבשת כרוב הבנות יראות השמים בימינו המקפידות על חצאיות. ואמנם עיקר יראת השם היא ביחס הפנימי לרבש"ע, אך כבר כתב הרמב"ם שדרכו של אדם להיות נמשך אחר חבריו, ולכן סגנון לבוש כקבוצה מסויימת הינו משפיע, גם אם את שונה מרובן מבחינה פנימית.
אני ממליץ לכם להמשיך ולהפגש, לשוחח, ולהתקדם אל עבר המכנה המשותף העמוק של האהבה- המחוייבות של שניכם להלכה ולמנהגיה. כששניכם תקבלו זאת כבסיס חייכם הזוגיים, תוכל להופיע התאהבות טהורה שיש בה שמחה ומשיכה גופנית ורוחנית המתגלים בבניית בית משותף עם ילדים משותפים, שימשיכו לאורך שנים את המכנה המשותף ערכי שקיבלתם מראש כזוג.
בהצלחה