גניזה ליומנים אישיים / עלוני שבת / עיתונים / נרות לצדיקים / בגדים

שלום וברכה,

לגבי שאלותייך אודות גניזת דברים שמעורב בהם דברי תורה.

אנסה לכתוב לך את סיכום הדברים, ולאחר מכן, אם תרצי את מוזמנת לעיין במקורות (בסוף התשובה - מתוך דף של שיעור שפעם העברתי בס"ד)

ציטוט מתוך הספר פניני הלכה:

"לפי דעת רוב הפוסקים הדין יהיה תלוי ברוב: אם רוב העלון או חציו עוסק בדברי תורה, הרי שעיקר הדפסתו לשם לימוד תורה, ויש בו קדושה, וצריך לגונזו. ואם רוב ברור של העלון עוסק בדברי חול, הולכים אחר הרוב, ודינו כעיתון שאין צריך לגונזו. לפיכך, נכון לעטוף את עלוני השבת בנייר או בשקית ניילון שאינה שקופה, וכך להניחם בפח בפחות ביזיון".

גם לגבי נרות, אין חובה לגנוז אותם. ויש שהקפידו להניח אותם בתוך שקית מכובדת וכך לזורקם.

לגבי הבגדים, אם הם ראויים לשימוש ומישהו יכול ליהנות מהם, חבל סתם לזורקם. את יכולה להעביר אותם למישהו אחר (או לגמ"ח). אין לך צורך לחשוש שזה יעביר אנרגיות שלילות לאנשים אחרים. מי שלא מכיר אותך ואת התחושות שלך לגבי הבגדים, לא יושפע מהם.

בהצלחה רבה

הלל

----------------------

הרחבת מקורות אודות גניזת עלוני שבת ועיתונים

א. רמב"ם יסודי התורה פרק ו הל' א-ח

"כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם"...

כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות".

ב. שו"ת תשב"ץ ח"א סימן ב

"אע"פ שגרמא מותר, לאבדן ביד אסור. והאידנא שניתנו כל ספרי תושב"ע להיכתב משום עת לעשות לה', בודאי שאיסורם אינו אלא מדרבנן... היינו שהספרים הכוללים דברי תורה שאין בהם שמות ה', טעונים גניזה מדרבנן, ומותר למוחקן לכתחילה על מנת לחזור ולכתוב על הקלף".

ג. מסכת שבת דף קטו עמוד א

"ספר איוב תרגום (שלא ראוי לשימוש)... מניחן במקום התורפה ("גלוי והפקר" (רש"י)), והן מרקיבין מאליהן".

ד. שולחן ערוך יורה דעה סימן רפב סע' ה-י

"אין זורקין כתבי הקדש, ואפילו הלכות ואגדות... ספר תורה שבלה או נפסל, נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח, וזו היא גניזתו".

ה. ט"ז יורה דעה סימן רעא ס"ק ח

"ששמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב ולי נראה שאין חילוק בזה... אלא ברור הוא דמעשה הדפוס מקרי כתיבה ממש ולא חקיקה כלל... לענין קדושת הספרים כל המיקל עתיד ליתן את הדין".

ו. שו"ת אחיעזר חלק ב – יו"ד סי' מח

"נשאלתי בדבר הקארעקטן שאצל המדפיסים ספרי ישראל אשר מתרבים אצלם כ"כ עד שיצאו למצוא עצה מה לעשות בהן... נראה דיש להתיר אמירה לנכרי לשרוף ע"י גרמא וכאן במקום דלא אפשר מותר גרמא גם מדרבנן ואם נצרף לזה עוד קולא לצוות לנכרי ע"י נכרי אחר לשרוף הקארעקטין. אשר זהו האיבוד היותר נכבד כמו שהוכחנו ובמקום דא"א בענין אחר הנני מסכים להתיר אם יסכימו גדולי דורנו".

ז. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' לט

"נכדי חתן בתי האהוב לנו מאד הרב הגאון מוהר"ר שבתי אברהם הכהן שליט"א רפופורט {בעניין מיחזור עלוני קודש}... יש לאסור בחומשים וספרי תנ"ך שבהם נמצאים שמות וכן סידורים מאלו שמדפיסים בשמות ממש, אבל מהספרים שבתורה שבע"פ שהם משניות וגמרא משני התלמודים וכל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים והספרים הנדפסים מחכמי הזמן וכל הירחונים כשנקרעו ולא שייך שילמדו ויעיינו בהם ואף ששייך שילמדו בהם לפעמים אך ברור שלא ילמדו ולא יעיינו בהם כאיזה דפים שלמים נמי מותר.

אבל לעשות כן למעשה תדבר בזה עם עוד גדולי פוסקים בא"י וגם מגדולי ראשי ישיבה וגם עם גדולי תורה והוראה מעדה החרדית ומהספרדים. והנני זקנך, אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין".

ח. שו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' א אות כ

"מכל האמור ומדובר נלענ"ד שיש שפיר לדון להקל לשרוף את עלי ההגהות, אבל לא לקורען ולהשליכן באשפה דרך בזיון, וה' הטוב יכפר בעד".

ט. פניני הלכה (ליקוטים א, ה)

"לגבי עלוני השבת, יש מקילים, בדומה לדפי ההגהה, הואיל ונועדו ללימוד חד פעמי. ויש מחמירים. ונראה שלפי דעת רוב הפוסקים הדין יהיה תלוי ברוב: אם רוב העלון או חציו עוסק בדברי תורה, הרי שעיקר הדפסתו לשם לימוד תורה, ויש בו קדושה, וצריך לגונזו. ואם רוב ברור של העלון עוסק בדברי חול, הולכים אחר הרוב, ודינו כעיתון שאין צריך לגונזו. לפיכך, נכון לעטוף את עלוני השבת בנייר או בשקית ניילון שאינה שקופה, וכך להניחם בפח בפחות ביזיון".